כושים למכירה
נכתב על ידי מיכאל ב28 באוקטובר 2009, בשעה 05:04.
(הכותרת פרובוקטיבית בכוונה).
המודעה הזו פורסמה בארה"ב בדיוק היום לפני 150 שנה, ב-28 באוקטובר 1859.
תרגום חופשי:
כושים למכירה
ביום שלישי בעוד חודש, ב-29 בנובמבר, אמכור במכירה פומבית שמונה עבדים איכותיים לשירות המשפחה, הכוללים:
- גבר שחור אחד, באיכות מעולה, לעבודות שדה
- נער בן 17 באיכות דרגה א', אמין ומתמחה כמשרת ביתי
- טבחית מעולה
- משרתת ביתית
- תופרת
- כל השאר (3) ילדים מתחת לגיל 12
כולם נמכרים ללא פגמים או בעיות, עקב העובדה שאני מעתיק את מגורי צפונה. בנוסף מוצעים למכירה רהיטי מטבח, רהיטים שונים לבית, ציוד אורווה וכו'.
התנאים יסוכמו ביום המכירה עצמו.
ג'ייקוב אוגוסט, צפון קרוליינה, 28 באוקטובר 1859.
עבדים למכירה (להקליק להגדלה)
באותה תקופה חלק ניכר מההמדינות בארה"ב, במיוחד בצפון, כבר אסרו על עבדות, עובדה שמנעה מאותו בעל עבדים לקחת עימו את רכושו האנושי. הרשימה כוללת גם חפצי בית בנוסף לעבדים, אבל היחס לכל הפריטים הנמכרים הוא זהה – רכוש שיש למכרו.
שנתיים לאחר פרסום המודעה, פרצה מלחמת האזרחים האמריקאית, ששמה קץ רשמית לעבדות בכל ארה"ב. בפועל העבדות נמשכה עוד שנים רבות גם אחריה.
אין שום דבר מיוחד במודעה הזו לעומת מודעות אחרות מאותה תקופה, ואין כאן חידוש על הסבל, ההתעללות וההתאכזרות שהיו מנת חלקם של עבדים באותה תקופה. אלפי ספרים ומליוני מילים כבר נשפכו על הנושא. פרסמתי את זה רק בגלל דבר אחד קטן שצד את עיני:
בעוד ארבעה ימים בתי הבכורה תהיה בת 12 ותחגוג בת מצווה. חשבתי על החוויות שלה כילדה בתקופה הזו, עלינו כמשפחה , ועלי כהורה כמו כל ההורים, המנסה בכל כוחו לגונן ולדאוג לכך שלילדיו יהיה טוב עד כמה שרק אפשר, ולעומת זאת – על אותם שלושה ילדים בני 12, שנמכרו כמו חפצים, לעיתים הופרדו ממשפחתם בלי שהוריהם יוכלו להיות עימם, לא זכו להשכלה,תנאי מחיה מינימלים, לכבוד או ליחס כבני אדם.
אני תוהה מה השתנה ב-150 השנים שחלפו מאז. בחלקים נרחבים בעולם יש עדיין עבדות, כולל עבדות של ילדים שהאמריקאים מעלימים ממנה עין מכיוון שהיא משרתת את הצורך שלהם (וגם שלנו) במוצרי צריכה זולים. במקומות רבים אחרים בעולם (וגם בישראל), נשים נמכרות לזנות וסובלות מיחס ומתנאים שאפילו אותם עבדים לפני 150 שנה לא חוו.
לא חושב שמשהו השתנה מאז. התנאים אותם תנאים, אבל עתה אותם עבדים נמצאים רחוק מהעין כך שאפשר להתעלם, להדחיק ולחשוב שבמציאות הנאורה שלנו, המחזות הללו חלפו מן העולם.
הם לא.
28 באוקטובר 2009, בשעה 10:37
מה שהשתנה זה שהפערים הרבה יותר גדולים.
28 באוקטובר 2009, בשעה 10:54
הפערים הולכים וגדלים משום שהיום לאף אחד כבר לא אכפת בגלל שרובנו עסוקים בהשרדות.
28 באוקטובר 2009, בשעה 12:53
להודעת המכירה הזו יש כזה ניחוח פוקנרי (או שלהפך?) שזה פשוט משגע.
28 באוקטובר 2009, בשעה 14:16
פוקנר, מרגרט מיטשל, ארתור היילי ועוד רבים כתבו על מה שהם הכירו וחוו: הדרום העני שמספר דורות לפניהם עדיין היו בו עבדים לא היה משהו שקוראים עליו באנציקלופדיה אלא סיפורים ששומעים מהדודות ומהסבתא.
את זה הם שמעו, ועל זה הם כתבו
28 באוקטובר 2009, בשעה 18:54
יש הערכה כמה אנשים בעולם חיים בתנאי עבדות כיום לעומת לפני מאה חמישים שנה? (ברור לי שהגבול בין עבדות ללא עבדות הוא מטושטש- אבל אני מניחה שמישהו כבר הציע גבולות כאלה)
28 באוקטובר 2009, בשעה 20:45
רוזה, ממש אין לי מושג.
ניחוש שלי: מעט עבדות אמיתית שמעוגנת בחוק, והרבה יותר עבדות בפועל, המגולמת על sweatshops עבודת ילדים בלי פיקוח, ניצול מהגרים וכו'. מן הסתם כמות הילדים שעובדים בתת תנאים בסין עולה על כמות העבדים בארה"ב מלפני 150 שנה.
28 באוקטובר 2009, בשעה 21:07
חפש את הסרט הזה. "מוקומנטרי" מבריק, מצחיק ועצוב על מה היה קורה אם מדינות הדרום היו מנצחות במלחמת האזרחים.
http://www.csathemovie.com/
29 באוקטובר 2009, בשעה 07:36
קני, אחפש אותו, תודה.
29 באוקטובר 2009, בשעה 10:48
"נער בן 17 באיכות דרגה א', אמין ומתמחה כמשרת ביתי"
זה מה שצד את עיניי במיוחד, אבל כל המודעה הזו לא תיאמן
בכל מקרה, אנשים סבלו אז וגם סובלים היום
מזל טוב לבת המצווה של בתך, בריאות, אושר וכייף!
מי ייתן וכבר בימינו לא יהיו יותר עבדים בעולם הזה (תסריט אופטימי ונאיבי…)
29 באוקטובר 2009, בשעה 11:06
שרון, תודה רבה
תמיד יהיו עבדים. זה טבע האדם.
לסופר פיליפ חוזה פארמר יש סדרה נהדרת של מספר ספרים בשם "עולם הנהר". בספר מסופר שהאנושות כולה מוצאת את עצמה יום אחד עירומה מבגדים וחפצים על שפת נהר ארוך ואינסופי. תוך מספר שנים האנושות שהתחילה מאפס חוזרת למצב המוכר של בעלי רכוש ועניים, אדונים ועבדים, מלחמות פורצות בין קבוצות שונות, ועולם כמנהגו נוהג.
זה כנראה טיבנו וטיבענו.
29 באוקטובר 2009, בשעה 11:14
הטבע שלנו אתה אומר, טבעינו וטבענו ונטבע בטבע הזה שלנו, כן, האנושות היא דבר מורכב, עם הרבה פאקים ובאגים…
29 באוקטובר 2009, בשעה 13:04
מציאה נאה. מסמך מעורר מחשבה.
זה כמובן מעניין, אבל מההמשך יוצא שאתה חושב שהיום זה מתקיים אולי באפריקה או במזרח הרחוק _ממך. לא כך הדבר. גם בארץ, ממש בקרבך, ישנה עבדות כזו, כולל עבדות ילדים, כולל רשתות סחר בילדים, זה סמוי מן העין, מאחורי קירות זכוכית בלבד. ולאו דוקא אצל אנשים שחורי עור. להזכיר, עבדות מודרנית כוללת סחר כפוי באיברים (למשל המצב של הביציות ברומניה היה קרוב לזה), ניסויים בבני אדם ללא הסכמתם (קורה הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב, ובכל שדרות הציבור), וכמובן סחר לצרכי מין שהוא הנפוץ ביותר, וקיים בישראל גם כן בצורה רחבה ומוגנת על ידי הרשויות.
כדי לבסס טענת עבדות צריך להראות מבחן בעלות על העבד, לכן המקרים של שכירים עם שכר נמוך, לא עונים על ההגדרה בדרך כלל. העובדה היא גם שאין חטיפת עובדים בין מעסיקים, כלומר זה עדיין רחוק מאד משם. כדאי לא לטשטש את ההבדלים כדי לשרת את בעלי העבדים שחיים בקרבנו ומעוניינים שכל זה ייראה כמו בעיית הסכמי שכר. בעלות על אדם כוללת אפשרות לחייב אותו לעבוד למשל. ויכול להיות גם עבד שחי בתנאים טובים מאד, והוא עדיין עבד, לפי מבחן היכולת להפסיק לעבוד או לעזוב ולהתחיל כעצמאי באותה מדינה. לא רק מבחן התנאים לעבד קובע, אלא בעיקר הפער (העצום) בין שווי העבודה למעביד בתנאי שוק חופשי ושויון כוחות בין המעסיק למועסק, ובין מה שמקבל העבד.
במקרה של שכירים רגילים, אף אחד לא מונע מהם ללכת הביתה ולא לחזור. ככלל המדינה מתחילה לנהל דפוס עבדות כאשר היא בעלת העבדים (תוכנית ויסקונסין וכולי) אבל לא המעסיקים המסחריים.כתבתי בעבר על הנוהל הנפוץ בשירות המדינה, וזה יכול להתרחש רק שם, של עבדות מין מוסדרת. העובדת נשכרת לשירות המדינה כדי לספק שירותי מין לבכיר כלשהו, והנשק הוא שאי אפשר גם להתפטר, כיון שהמדינה כאמור שולטת על שוק העבודה ועל הבטחון האישי ורשת הבטחון הסוציאלי של ה"עובדת". רק המעסיק הציבורי יכול בישראל להחזיק עבדים רשמית והוא עושה זאת בצורה די המונית. במצב כזה אכן יש בעלות, כיון שהנסחרת לא חופשיה להפסיק לעבוד, ויש גם אפשרות למנוע ממנה לצאת מהארץ למשל. כלומר זו בעלות מוחלטת וממומשת באופן שבו נהגו סוחרי עבדים. אינני יודעת אם יש דיון משפטי תיאורטי במצב שבו המדינה עוסקת בסחר אסור בבני אדם. הדיון קיים לגבי גיוס חובה לצבא הנחשב משפטית לענף של "עבדות מודרנית" מדובר על סייג וחריג לאיסור על עבודות כפייה, והוא נחשב מקובל ודמוקרטי חרף היותו רשמית עבדות. ואולם מה קורה שהנוהל מורחב לגבי, למשל, מתן שירותי מין ? או ניסויים ? או כל עבודה אחרת שאינה במסגרת חוק גיוס חובה ? ומי השופט במקרה זה ? גולדסטון ?
בישראל, לפיכך, בעיית העבדות המרכזית היא שירות המדינה ואחריה ארגוני הסחר בנשים וילדים למין.
הייתי מציעה לאנשים לעיין במשפט העברי (בהלכה) לגבי דיני עבד עברי כדי להבין שכדאי מאד לאמץ את ההלכה בנושא זה, היא למעשה מכירה בנוהל אבל נוטלת את עוקצו לחלוטין. שחרור לאחר תקופה, איסור עבודת פרך, איסור אלימות, וכולי. אסור גם לפי ההלכה להסגיר עבד נמלט (זה הוראה לשאר האנשים). בקיצור, מסתבר שאנחנו מתקדמים לאחור
)
יש בארץ עבדות ויש גם עבדות פרך (כלומר עד המוות) והדברים ידועים, לגבי ישראל, בחו"ל ובארץ לא כל כך אוהבים לעסוק בזה. מן הסתם.
29 באוקטובר 2009, בשעה 22:04
איריס,
כמי שקורא אותך כבר הרבה זמן, התגובה הכואבת הזו לא הפתיעה אותי לצערי. כואב אם כי לא מפתיע לראות כל כך הרבה עבדות סמויה גם בעולם המערבי, במיוחד במקומות שלא אנחנו לא רואים או מודעים לכך שהיא קיימת.
תודה על התגובה המפורטת.
29 באוקטובר 2009, בשעה 21:56
החיים מסובכים.
אנחנו חייבים להדחיק כל מיני דברים בשביל לשרוד.
יש אנשים שחיים בעוני שאני לא מסוגלת לתפוס למרות שאני מספיק אינטיליגנטית לדעת שהוא קיים. יש מקומות בעולם שעדיין עושים ברית מילה לילדות, שמוכרים ילדים שמשתמשים בהם.
יש איזה מתג במוח שמאפשר לנו לקום בבוקר בלי לחשוב על כל זה.
שיהיה במזל לבת המצווה והרבה אושר וברכות לכל המשפחה.
29 באוקטובר 2009, בשעה 22:16
נועה, תודה
צודקת לגמרי, כולנו יכולים לתפקד רק בגלל איזשהו מנגנון של ניתוק רגשי שקיים בנו. אם היינו חושבים כל היום על הילד העני מהכתבה של אתמול בטלוויזיה, על התינוקת חולת הסרטן, על טרגדיות אחרות שאנחנו נחשפים אליהן, לא היינו מסוגלים לתפקד.
ולמרות זאת, בכל אחד מאיתנו קיים טריגר המופעל על ידי אירוע שאנחנו כבר לא מצליחים להתעלם ממנו ולתייק אותו תחת "כואב אבל אין מה לעשות".
המנגנון הזה מדרבן אותנו לפעולה. במקרה האישי שלי זו האטימות לילדי הזרים שנולדו כאן ועומדים לפני גירוש. רוע הלב הזה מוציא אותי מדעתי. בחודשים האחרונים פעלתי בדרכים שונות כדי לתרום ולו במעט למאבק בעוולה הזו שזועקת לשמיים, אבל לצערי נראה שאלי ישי ואנשיו גוברים עלינו במאבק הזה.
לכל אחד יש נקודה רגישה, ואם מתחברים אליה, אפשר להוציא ממנה הרבה טוב.
30 באוקטובר 2009, בשעה 00:03
ופה עושים ברית מילה לתינוקות. אולי בתנאים יותר נאותים ומטיל מום פחות קשה, אבל זה עדיין הטלת מום ביצור חסר ישע. התאכזרות יומיומית מתחת לאפנו ואין פוצה פה ומצפצף. למה רק ברית מילה לילדות מפריעה לך?
30 באוקטובר 2009, בשעה 00:43
מפריעים לי הרבה דברים וברית מילה לתינוקות זכרים אינה ביניהם ויש לי שני בנים. אני לא מתכוונת להכנס לדיון הזה פה. כריתת איבר מין נשי, מפריעה לי. סחר בילדים, נשים או גברים לכל מטרה שהיא מפריעה לי ולך מציק שלבנים שלי נערכה ברית מילה. זכותך. אם יכריחו אותך למול את בנייך זה יציק לי גם.
30 באוקטובר 2009, בשעה 01:09
השאלה היא לא אם מכריחים אותי למול את בניי, אלא האם בני ועוד בנים נימולים בלי לשאול לדעתם ובלי שתהיה להם יכולת להתנגד.
30 באוקטובר 2009, בשעה 01:25
החיים מורכבים והרבה דברים נעשים בלי לקבל רשות. גם ילד מאומץ לא נשאל האם הוא מסכים לקבל את ההורים שבחרו לו. לדעתי, ברית מילה אינה שונה מניקוב חורים באוזניים ואינה דומה כלל לכריתת איבר מין של ילדה. ואני בוחרת לעצמי את המלחמות שלי.
30 באוקטובר 2009, בשעה 09:20
מצטערת. את רואה עוולות מצד אחד ועושה דברים דומים מצד שני. בעיני זאת צביעות.
30 באוקטובר 2009, בשעה 09:52
וכיוון שהחיים הם סרט בעיקר בשחור לבן אז את כמובן צודקת.
29 באוקטובר 2009, בשעה 22:13
[...] זילברמן כותב על כושים למכירה, ותוהה מה השתנה במאה וחמישים השנה [...]
30 באוקטובר 2009, בשעה 00:14
הי מיכאל, אני שמחה שמישהו קורא ומפנים, לפעמים נידמה לי שאני מדברת לקיר ושחושבים שהדברים הזויים.
לגבי ילדי העובדים הזרים, אני לא לגמרי שותפה לזעקה, אם כי כמובן לא הייתי רוצה לראות אותם מגורשים וכולי, אני מדברת על סדרי עדיפויות במלאי "הזעקה" ההולך ומדלדל, שכדאי לנצל אותו בקפדנות ובקמצנות יחסית למקרים הכי קשרים. במידה והמדינה היתה מבטיחה חיים מינימאלים לכל אזרחיה הקיימים כבר, הייתי תומכת, אבל כרגע המדינה מפרה את החובות שלה, די בסיטונות, גם כלפי מי שאזרחותו אינה שנויה במחלוקת,, במצב כזה לא צריך לגייס יותר מידי משאבים להיטיב עם מי שיש לו מולדת אחרת, ורק במקרים האלה (כלומר, מדינות סבירות, כמו פיליפינים וכולי ולא במקרה של פליטי סודאן כמובן). זה הפך קצת ל"אין" למעמד העליון לטהר את מצפונו עם הבת של העוזרת, כמו ה"זעקה" של הבת של יוסי מימן. במקום לזעוק כל כך הרבה, אולי יחזיר מימן אחוז אחד מהכספים שהוא שדד מהאוצר (למשל מערוץ 10 רק בתור דוגמא), ובזה אפשר יהיה להאכיל הרבה יותר ילדים, ולא רק את העוזרת של האמא שלו. אלי ישי צדיק קטן מאד, אבל נידמה לי שסדרי העדיפויות של ש"ס במקום יותר נכון מאשר של יוסי מימן, ביחס לאוכלוסיות החלשות בישראל שאין להן אפילו דרכון טורקמניסטני כמו למימן או לעוזרת שלו. סליחה שאני צינית, ודבר לא בא על חשבון אחר, אבל כאמור זה מתחיל להיות קצת מכבסת מצפון קלה…
30 באוקטובר 2009, בשעה 01:13
יפה אמרת, זה באמת קצת מכבסת מצפון, הרי הילדים הפיליפינים לא יסבלו בפיליפינים מרדיפות או מרעב ללחם. לא שיש לי התנגדות שישארו, אבל אולי כדאי באותה הזמדנות לרענן ולפרט את חוקי ההגירה של מדינת ישראל, כולל חוקי הבאת העובדים הזרים (שיוצר עוד מעמד חברתי תלוי עדה, כאילו לא היו לנו מספיק כאלה בארץ), ולא לפתור בעיות בשטח ולשכוח מהן הלאה עד עוד עשר שנים לדור הבא של ילדי העובדים הזרים שיוולד פה. וכן, יש פה עוולות יומיומיות קשות בהרבה מזה.
30 באוקטובר 2009, בשעה 10:43
מוזר איך לפעמים כיש קורא רסס ודברים מסתדרים בצורה אקרעית ואז הפוסט הזה מופיע ליד הפוסט הזה
http://www.room404.net/?p=22680&nucrss=1
1 בנובמבר 2009, בשעה 13:08
מצחיק. במקרה נפגשתי בשישי בערב עם עידוק, וסיפרתי לו על זה : )
1 בנובמבר 2009, בשעה 13:05
אבל מה פרובוקטיבי בכותרת?
1 בנובמבר 2009, בשעה 13:09
לא כל כך נהוג להשתמש היום במילה הזו, לא? היא הפכה לאחת המילים שלא פוליטיקלי קורקט לומר אותה, בטח שלא לומר את מקבילתה האמריקאית בארה"ב.
9 בנובמבר 2009, בשעה 09:28
שלום,
שמי יובל ואני מגיש פודקאסט בשם "קטעים בהיסטוריה". הפרק הקרוב בפודקאסט יעסוק בעבדות ובמלחמת האזרחים של ארה"ב בפרק משולש. אחד הדברים המעניינים בתקופה הוא יהודים שהיו בבעלותם עבדים וחגגו את סדר הפסח. קשה לתאר ארוחת ערב חגיגית שבה קוראים על קץ העבדות בעוד עבד מגיש לך לצלחת את הפירה. הפרק יצא במהלך חודש דצמבר, כתובת הפודקאסט – http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=297526
יובל
9 בנובמבר 2009, בשעה 09:51
יובל, שמחתי לקרוא על הפודקסטים שלך. ביקרתי באתר והוספתי אותו לרשימת הפודקסטים שאני מסנכרן.
אותי דווקא לא מפתיע בכלל לקרוא על זה שאנשים ישבו, דיברו על עבדות בעודם מחזיקים עבדים. אחד הדברים הכי בולטים אצל אנשים שמחזיקים עבדים, הוא שמבחינתם – לא מדובר בכלל בבני אנוש שנמצאים באותה דרגה כמוהם, אלא במן סוג של בהמות חסרות נשמה, שבמקרה מבינות ומדברות לשון אנושית. אם היית מנסה לומר להם אחרת, היית נתקל בחוסר הבנה אמיתי ובתמהון.
9 בנובמבר 2009, בשעה 09:56
אגב, בד"כ אני כותב במקביל 8-10 פוסטים עתידיים, ומוסיף בכל פעם עוד פסקה לאחר שקראתי וחפרתי בנושא. לגמרי במקרה, אחד הפוסטים שאני שוקד עליהם עכשיו הוא פוסט על בהלת הצבעוני השחור בהולנד, שדיברת עליו לא מזמן : )
9 בנובמבר 2009, בשעה 13:39
אני פשוט בהלם לנוכח המודעה הזאת אבל לדעתי אם העולם היה יכול למכור אותנו ( היהודים) הוא היה עושה זאת ברצון לנוכח השינאה המתגברת בעולם