הנאצי שהטיס את האמריקאים לירח
פורסם בתאריך 30/08/2009 , 33 תגובות
ורנר פון בראון היה גאון טכנולוגי ששירת שתי אימפריות בעת מלחמה. "למדע אין צדדים מוסריים. הוא כמו סכין: תן אותה למנתח או לרוצח, כל אחד יעשה בה שימוש שונה" הוא אמר פעם – וחייו הוכיחו את הטענה הזו. הוא שירת את הנאצים בעת מלחמת העולם השנייה וזרע מוות בכל אשר עשה, ואח"כ שירת את האמריקאים בתקופת המלחמה הקרה, ומעשיו סימלו את התקווה לעתיד טוב יותר, אך גם את נצחון הגאווה שסימלה אותו מאז ומעולם.
לפני יומיים דלפו לרשת מסמכים המתארים כיצד בריטניה דאגה לשחרור המחבל שפוצץ מטוס תמורת חוזה נפט שמן עם הלובים. הסיפור הזכיר לי כיצד ארה"ב הכשירה והעסיקה מאות מדענים נאצים כדי לגבור על ברה"מ במהלך המלחמה הקרה.
וורנר פון בראון נולד לתוך מנעמי האצולה הגרמנית סמוך לראשית המאה העשרים. אמו התהדרה באילן יוחסין מלכותי עד לתקופת ימי הביניים, ואביו היה שר בממשלת גרמניה. בראון הצעיר היה מוכשר כשד בכל אשר עשה: בגיל 10 הוא כבר ניגן בצ'לו יצירות של באך ובטהובן, הלחין מוסיקה ולמד אצל גדולי המוסיקאים בגרמניה. כשלון בלימודים בבית ספר פרטי שאליו נשלח גרם להעברתו לבית ספר אחר, שם נתקל במקרה בספר תיאורטי המתאר טיסה לחלל באמצעות טילים. בראון (הילד) הוקסם מן הרעיון, והחליט להקדיש את לו חייו כבר ב-1924, בהיותו בגיל 12. הוא החל ללמוד לבד מתמטיקה ופיסיקה על מנת להגשים את חלומו, ובמקביל ניסה לבנות טילים באופן עצמאי. הנסיון הראשון שלו, נסיון שכלל עגלת צעצוע מחוברת לזיקוקין די-נור הסתיים בהצלחה עבור הטיל שהתרומם לגובה כמה קומות, ובחוסר הצלחה לפון בראון שנאסר, אך שוחרר באותו ערב בזכות אביו הפוליטיקאי.
בשנים שלאחר מכן פון בראון התגלה כעילוי בתחומו. הוא המשיך בלימודיו ובגיל 22 הוא קיבל דוקטורט על עבודתו בנושא מנועי טילים. העבודה הייתה כה סודית וחדשנית, עד כדי כך שהיא לא פורסמה לציבור עד 1960, 36 שנים לאחר פרסומה, מחשש שמא צבאות זרים יעשו בה שימוש. בקביל לעבדותו התיאורטית, פון בראון וקבוצתו פיתחו טילים, ובמהלך הנסיונות שלהם הם העיפו טילים לגובה של כ3.5 ק"מ.
עבודתו לא נעלמה מעיני הנאצים ובמהלך 1938, עוד טרם פרוץ מלחה"מ השנייה, פון בראון הצטרף למפלגה הנאצית, קיבלת דרגת רב סרן ב-S.S והוטל עליו פיתוח של טילים שישמשו את גרמניה במלחמתה באירופה.
פון בראון וקצינים נאצים בבסיס המחקר בפינמונדה
במהלך מלחמת העולם השנייה, הנאצים גייסו אלפי עובדי כפיה לעבודת פרך בבסיסי הטילים הסודיים שהקימו ברחבי אירופה. יותר מ-20,000 עובדים מתו במפעלים הללו, לאחר שעבדו במשך 20 שעות ביום ללא אוכל, מחסה, וללא תנאי הגנה מינימלים. הטיל האימתני שפון בראון וצוותו פיתחו, ה-V2, גרם למותם של כמה אלפי אנשים, פחות מכל אותם עובדי כפייה שעבדו על פיתוחו. למרות זאת – הנאצים המשיכו בפיתוח מואץ של טכנולוגיית הטילים שלהם, בתקווה לגרום לשינוי במלחמה שכבר נראה היה שהוכרעה לטובת בעלות הברית. במהלך השנים 44-45, היטלר סיפר שהצבא עובד על נשק סודי שיטה את הכף לטובת הנאצים, וישמיד באחת את כל אויביהם.
הטיל V5, במהלך הכנות לשיגור לכיוון בריטניה במלחה"מ השנייה
2500 טילים מן הסוג הזה הצליחו הנאצים לירות על אנגליה, הולנד ובלגיה, בחוללם הרס רב. כ-7500 אזרחים וחיילים נהרגו בהתקפות הללו, אך היה כבר ברור שעם התקדמות צבאות בנות הברית בכל החזיתות, אין לנאצים שום סיכוי להשפיע על תוצאות המלחמה, גם לא עם הטילים הללו.
סוף מלחמת העולם מצא את פון בראון וצוותו במצב של מלכוד. הרוסים היו במרחק של כ-150 ק"מ ממעבדות המחקר שלהם, ובהתחשב בשמועות ובפאניקה, הם ידעו מה יהיה גורלם המר במידה ויפלו בידי הרוסים. אופציות אחרות כמו כניעה לבריטים או לצרפתים ירדו מן הפרק, והאופציה היחידה שניראתה ריאלית הייתה בחזית האמריקאית, ורנר פון בראון החליט להכנע לאמריקאים, אך הדבר לא היה כה פשוט.
בחששו שהידע הגרמני יפול בידי אויביו הורה ה-S.S להשמיד את כל המפעלים, התוכניות והידע של גרמניה בנושא הטילים, ו500 המדענים שעבדו על הפרוייקט קיבלו הוראה לחזור למרכז גרמניה, שם עמדו להשלח לחזית כלוחמים. פון בראון הצליח לבצע את הבלתי יאומן מבחינתם, ושמר על כל עובדיו: הוא זייף תעודות עבור כל חמש מאות עובדיו, ובידיעה שתעודת הביטוח היחידה שלו היא הידע שנצבר, הוא שכפל את כל תוכניות הטילים של המתקן, והטמין אותן במעמקי מכרה הרחק בהרים. משהושלמה המשימה, הוא וצוותו נדדו בגרמניה עם התעודות המזוייפות, ובראותם את החייל האמריקאי הראשון שפגשו בדרך, הם נכנעו.
פון בראון, דקות לאחר שהסגיר את עצמו לחייל אמריקאי
סטאלין רתח מזעם באמרו: "אנו ניצחו את גרמניה הנאצית, כבשנו את בסיסי הטילים והמחקר שלה, והאמריקאים הם אלו שזכו במהנדסים!" , אך למרות זאת – גם בידי הרוסים נפלו טילים, תוכניות וכמה מאות מהנדסים שנלקחו בשבי לרוסיה, כדי לפתח עבורה טילים. המדענים הללו הושמו בשבי למשך 8 שנים, וחזרו לגרמניה רק ב-1953.
האמריקאים, אינטרסנטים לשלב הבא במלחמה ולשמירת ייתרונם האיכותי מול הרוסים, לא בזבזו זמן בזוטות כמו מוסר או צדק. פון בראון וצוותו המורחב הועברו במבצע מורכב לטקסס שם עמדו להירתם למאמץ האמריקאי. יותר מ-300 רכבות נשאו את הטילים והציוד שהאמריקאים תפסו, ובהגיעם לארה"ב, ורנר פון בראון קיבל פיקוד על תוכנית הטילים האמריקאית. חמש שנים הוא וצוותו היו כלואים בבסיס צבאי, בעודם מפתחים טילים, מאמנים ומכשירים חיילים ומדענים אמריקאים, ומסווגים את כל החומר הרב שנתפס. "אסירים של שלום" הם כינו את עצמם, ולבסוף, ב-1950 הם שוחררו מן המאסר הכפוי וקיבלו אזרחות אמריקאית. פון בראון, שנראה היה שעברו נשכח מלב, אף נפגש עם נשיא ארה"ב, אייזנהאואר, האיש שבמלחה"מ השנייה הוביל את בעלות הברית במערכה מול גרמניה.
פון בראון ונשיא ארה"ב, איזנהאואר
פון בראון הפך למוביל תוכנית החלל האמריקאית, וקידם את הנושא בכל כוחו. בחזונו הוא ראה תחנת חלל בינלאומית שאנשים מכל העולם יגורו עליה, יבצעו מחקרים מדעיים ויתרמו לרווחת האנושות. תוכנית תחנת החלל שלו, מפורטת ומאויירת לפרטי פרטים היוותה יותר מאוחר את הבסיס למבנה תחנת החלל שכיכבה בסרט "2001 אודיסאה בחלל". הוא אף חבר לוולט דיסני, ויחד הם יצרו סדרות טלוויזיה אודות כיבוש החלל. מטרתו הייתה לעורר באמריקאים את הרצון להגיע לחלל. כשלרשותו תמיכת העם כולו, כך ידע, יוכלו הוא וצוותו להשיג את תקציבי הענק שהיו דרושים להם במשימה.
פון בראון וולט דיסני
מטרתו הושגה בהצלחה, ובצירוף הפחד מהרוסים, פחד שגאה בשנות החמישים, פון בראון קיבל תקציבים כמעט לא מוגבלים למחקריו. הנשיא קנדי הוא זה שקבע כי ההגעה לירח הינה מטרה אמריקאית לאומית, ופון בראון היה אחד האנשים החשובים ביותר במשימה הזו, עם תקציבי ענק, מאות מדענים שסרו למרותו, ובעיקר, עם ידע ייחודי שנבע מגאוניותו.
פון בראון ונשיא ארה"ב, קנדי
ב-1960 פון בראון מונה למנהל מרכז טיסות החלל על שם מארשל, בהאנטסוויל, אלבמה, שהוקם ע"י נאס"א. עשר שנים נמשכה עבודתו שם ובמהלכה הוא פיתח את טיל הסאטורן 5, הטיל שנשא את אפולו 11 לירח בשנת 1969. טיל עצום בגודל בלתי נתפס היה אמור לשאת את האסטרונאוטים לירח, והמשימה הכבדה הוכתרה בהצלחה מרשימה: בכל חמישים השנים מאז ועד היום, הטיל היחיד שמעולם לא נכשל במשימה בשלב המבחנים, הבדיקות וכמובן במשימה עצמה, היה סאטורן 5, שתוכנן על ידי פון בראון וצוותו.
פון בראון ליד מנועי הענק שפיתח עבור סטורן 5
פון בראון על רקע סטורן 5 שפותח בניהולו ונשא את אפולו 11 לירח
ב-16 ביולי 1969, יצאו לדרכם שלושת האסטרונאוטים של אפולו 11 בדרכם להיות האנשים הראשונים בהיסטוריה שינחתו על הירח. מנהלי נאס"א עקבו בדריכות אחר השיגור שהוכתר בהצלחה: 120 טון של דלק, רכב חלל וכמובן אנשים שוגרו לחלל בכוחם של חמשת המנועים העצומים, ותוך מספר דקות עזבו את האטמוספירה בדרכם לירח. פון בראון הצליח במשימתו.
פון בראון (עם המשקפת) ומנהלי נאס"א, דקות לאחר השיגור המוצלח לירח
בהגיעו לעיר מולדתו באלבאמה, וורנר פון בראון, הנאצי לשעבר שלחם נגד בעלות הברית התקבל כגיבור. אלפי אנשים חיכו לו ברחובות, נשאו אותו על כפיים וחגגו עימו את נצחונה של ארה"ב במירוץ לירח. בשנים שלאחר מכן פון בראון פנה לשוק הפרטי, היה סמנכ"ל חברה לבניית מטוסים, וב-1977, לאחר מאבק בסרטן הוא נפטר ונקבר בווירג'יניה.
פון בראון נישא על כפיים באלבאמה, לאחר הצלחת השיגור לירח
חילוקי הדעות בנוגע לרמת המעורבות שלו במחנות העבודה שהוקמו על ידי הנאצים מעולם לא נפתרו. למרות שתמיד טען שלא ידע על המתרחש שם, צצו עדויות של ניצולים שטענו שפון בראון בחר לעיתים את העובדים באופן אישי.
אלכס באום, אסיר כפייה לשעבר במחנות הללו סיפר על אמצעי ההפחדה במחנה: בכל יום תלו שם חמישה אנשים על מנת להפחיד את הנותרים, ולהמחיש להם את גורלם.
פון בראון, התמונה היחידה במדים נאצים
אבנר קשתן
30/08/2009
וכמובן, אין לשכוח את שירו של טום להרר, הסטיריקן המוזיקלי האמריקאי, המוקדש לורנר פון בראון.
מיכאל
30/08/2009
אבנר, תודה על הלינק. נתקלתי בשם של לרר שלבושתי לא הכרתי לפני כן כשקראתי על פון בראון, ונשאבתי לחיפוש חומר עליו. איש מרתק ומבריק ששווה פוסט בפני עצמו.
(חבל שיש לי כרגע בערך שלושים רעיונות נוספים לפוסטים, מה שיעכב קצת את אדון לרר)
סטיבי
31/08/2009
אני בעד לקדם פוסט על לרר הנפלא לראש הרשימה.
מיכאל
31/08/2009
סטיבי, בואי נסכם שקודם אסיים את שמונת הפוסטים שעומדים כרגע בשלבים שונים של איסוף חומר, ואז נגיע לטום לרר
אמיתי סנדי
30/08/2009
אכן איש שנוי במחלוקת.
תיקון קטן: אם אני מבין נכון, עיר מולדתו לא הייתה באלבאמה, אולי הכוונה לעיר מגוריו?
מיכאל
30/08/2009
אמיתי, כמובן שאתה צודק, והתכוונתי לעיר מגוריו…
סביון
31/08/2009
מרתק!
תודה רבה.
קורא בשקיקה ומתין לפוסט הבא.
בריאות!
ש.
מיכאל
31/08/2009
סביון ידידי, תודה!
פוסט נוסף כבר בשלבי איסוף חומר, וישוחרר בעוד כשבוע וחצי – שבועיים.
סיגלית סובל סביון
31/08/2009
מרתק, כרגיל. את העובדה שהמוסר נדחק החוצה אנחנו רואים במלחמות ענקים, בעיקר – גם תאגידים גדולים, לדוגמא.
מעניין לראות בתמונות איך עם השנים הוא נראה יותר ויותר אמריקאי. האמריקאים אוהבים אנשים מצליחים ומשלהם.
רוב האמריקאים אינם מודעים להיסטוריה של עמים אחרים ולכן הקונפליקט המוסרי יכול היה להיות, אם בכלל, רק
ברמת מקבלי ההחלטות.
מיכאל
31/08/2009
סיגלית, תודה רבה!
מסכים איתך לגבי המודעות של האמריקאים להסטוריה בכלל, ולכל מה שלא אמריקאי בפרט: פשוט אין להם שום מודעות לנושאים הללו.
ולגבי מוסר, לרוב המוסר התאגידי גרוע עשרות מונים.
מוני
24/08/2010
"ולגבי מוסר, לרוב המוסר התאגידי גרוע עשרות מונים."
בקצור נמרץ: אני מניח שהכונה היא שהמוסר התאגידי גרוע ממוסר של ממשלות.
האם יש קריטריון אוביקטיבי לקביעה זו? אני יכל להציע שניים:
1. מספר הרוגים. במאה העשרים נהרגו יותר מ-100 מליון אנשים בידי ממשלות, הרבה יותר מאשר ע"י תאגידים.
2. אמצעים להשגת מטרות. ממשלות תמיד משיגות את מטרותיהן באמצעות כפיה. תאגידים (על פי רוב) באמצעות שכנוע.
שוב תודה על הפוסטים המענינים והכתיבה הקולחת.
עדו
31/08/2009
כרגיל מרתק.
מספר הערות – כמות הטילים המדוברת שנשלחה על בריטניה כוללת גם את טילי ה- V1. הם היוו את רוב הטילים, ובהם לא היה לוורנר פון בראון כל חלק.
כמו כן – ההצטרפות למפלגה הנאצית הייתה הכרח. נכון הוא שפון בראון היה יכול פרוש ולנסות לעזוב את גרמניה,אבל אני מסופק אם היו נותנים לו. כנראה שהברירה היחידה שעמדה בפניו היית להפוך לחבר מפלגה ולהמשיך המחקריו (האלטרנטיבות סביר להניח היו מאד לא נעימות).
אפשר לדון אותו לכאן או לכאן, אך בסופו של דבר האיש היה מדען והעמיד כל שיקול אחר – כולל חיי אדם ויחסים אישיים אחרי קידום המחקר.
ונכון – חקר החלל האמריקאי והעולמי לא היה מה שהוא היום אם לא האיש הזה – לטוב ולרע.
מיכאל
31/08/2009
עדו, תודה.
לגבי כמות טילי ה-v2 המקור ה(לא) אמין שהשתמשתי בו היה ויקיפדיה
Over the next few months the number of V-2s fired was at least 3,172, distributed over the various targets as follows:
מסכים איתך לגבי ההצטרפות למפלגה הנאצית, היא הייתה מן הסתם הכרח, אך לפחות לפי העדויות פון בראון ידע בוודאות מה קורה במחנות העבודה שהוקמו לטובת המחקר שלו, ולא עשה כלום בנוגע לכך. ייתכון מאד שניסיון להלחם במדיניות הנאצית היה עולה לו במחקרו, או אפילו בחייו. (הוא כבר נאסר פעם אחת ע"י הנאצים ב-1944 מכיוון שנחשד בחוסר הירתמות למאמץ המלחמתי).
קשה לי לדון אותו. האינסטינקט הראשוני לדון כל נאצי, במיוחד כזה שסייע לצבא, לא תמיד נכון. בסופו של דבר הוא היה אינטרסנט רק לדבר אחד: לחזון ולחלום שלו, ומבחינתו כל האמצעים היו כשרים להגשים אותם.
אסתי
01/09/2009
הראית את הסדרה של הביביסי על המירוץ לחלל?
ידידנו וורנר כיכב שם רבות. אני כמובן הייתי בעד הרוסים וגאגארין, מה שכמובן לא עזר להם להקדים את האמריקאים (-:
ואפרופו המוסר המפוקפק, זה המקום להזכיר את המופלאה מכולם לני ריפנשטאל שעד שמתה בגיל 101 הוכיחה את התיאוריה שמי שאין לו מצפון יכול לחיות לנצח. ובאמת אולי לכבוד 70 שנה לפרוץ מלחמת העולם השניה וכמחווה לוורנר ידדנו אכתוב עליה פוסט?
או שאתה מתנדב לעשות את זה?
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%A0%D7%99_%D7%A8%D7%99%D7%A4%D7%A0%D7%A9%D7%98%D7%90%D7%94%D7%9C
מיכאל
01/09/2009
אסתי,
ראיתי את הסדרה של הבי בי סי, מצויינת אם כי מגמתית חלק מן הזמן.
אני תמיד הייתי לטובת האמריקאים. סבא שלי, זה שכתבת עליו, שנא שנאת מוות את הקומוניסטים שכבשו את ארצו, ולא היו לו מילים טובות לומר עליהם כשהוא סיפר לי על כיבוש החלל.
ולגבי לני ריפנשטאל, רעיון טוב. אגיע אליה פעם. ראיתי סרט לפני שנה על פרק הצלילה בחייה, פרק שהחל בשנות השבעים שלה.כשאכתוב את הפוסט לא יהיו בו מילים חמות על הגברת דנן, למרות שהייתה בימאית גאונית.
(זה לא סותר את העובדה שאשמח לקרוא פוסט פרי עטך על לני ריפנשטאל
אסתי
01/09/2009
אה, כן.
וזה שוב המקום להפציר בך לכתוב על תיק אודסה, ככה בשביל העיניים שלי.
מיכאל
01/09/2009
אגיע לזה. מבטיח.
חוץ מזה, במקרה (או לא) היום הראשון בספטמבר, יום השנה השבעים לפרוץ מלחמת העולם השנייה.
אסתי
01/09/2009
הוא אשר אמרתי – לחגיגות שבעים שנה לפרוץ מלחמת העולם השניה.
בינתיים עשיתי סיבוב קטן ביוטיוב ויש שם אין ספור ראיונות מרתקים עם האשה המופלאה והנוראה הזאת ששמה את האמנות שלה לפני כל דבר. גם לפני החיים של חבריה היהודים או הצוענים בהם השתמשה לסרט שלה ואחר כך החזירה אותם למחנה ההשמדה ממנו באו כדי שיעלו בעשן לשמיים.
ואם יש סרט חשוב ומלמד רבות עליה זה "חייה המופלאים והנוראים של לני ריפנשטאל" שקטע קטן ממנו (כמה סיקוונסים מעניין הצלילה מופיעים בו) נמצא גם הוא ביוטיוב.
מיכאל
01/09/2009
הסרט הוקרן כמה וכמה פעמים בערוץ 8. יש משהו בדיבור שלה, בהבעה הנחשית שלה, שגורם לי לתעב אותה מהשנייה הראשונה.
ואוילי זה רק בגלל שאני יודע מה עשתה במשך מאה שנותיה.
גדי שמשון
02/09/2009
תענוג
מיכאל
02/09/2009
תודה : )
אישנר זאף
02/09/2009
נשמע כמו תסריט מצויין לסרט!
מיכאל
02/09/2009
אישנר, כבר עשו עליו סרט, אם כי הוא צולם ב-1960, לפני הנחיתה על הירח, ולפני שפון בראון פיתח את הטיל הכי מפורסם שלו – הסאטורן 5.
פרטים על הסרט כאן
איריס
03/09/2009
תודה על הסקירה, כתבתי אצלי בבלוג כמה פעמים על פון בראון ובשנה החולפת הסיפור עלה שוב בעיתונות הבריטית בנימה ביקורתית על ארצות הברית. אני שותפה לביקורת על ההחלטות האלה, והיה זה מתפקידה של ישראל למחות על כך, ולא השמיעה מילה והיו על כך ויכוחים בין ישראל לבין מרכז ויזנטל וכיוצב. אם ישראל לא היתה צדה נאצים ומעמידה לדין ראוותני את אייכמן ניחא, אבל לאור המדיניות הרשמית הגלויה (שהיתה שונה משיתופי פעולה סמויים עם מדענים נאצים), יש בזה טעם לפגם מוסרי לאורך זמן, ונזק חינוכי ניכר ונזקים נוספים שלא המקום וכולי. ישראל גם מחתה על השימוש במדענים נאצים לבניית מערך הטילים המצרי, ממה נפשך, הידידה הגדולה והנאורה מול מצרים הנחשלת שיכולה להצדיק זאת. הבריטים היו המרוסנים ביותר בגיוס מדענים נאצים אם כי בשלב מאוחר יחסית נכנסו גם הם לתמונה לאחר שראו את המצב עם ברית המועצות וארצות הברית, למה שיצאו מקופחים, אך בכל זאת הדבר גרר ביקורת פנימית גם בזמן אמת וגם הותרו יותר חלקים לפרסום מאשר בארצות הברית אשר רק לאחרונה משחררת טיפין טיפין את המידע (לא לגבי פון בראון, זה היה גלוי, אלא אחרים ורבים ורעים נוספים). גם לגבי בראון התיאור חסכני ביחס לפשעיו, וכדאי לקרוא את הכתוב אפילו בויקיפדיה על מחנה דורה ועל עבודת הפרך בשירותו. זוועה.
השאלה שלא נשאלת עדיין היא כיצד התנהלו המגעים האנושיים והמקצועיים בין מדענים ישראלים עם עמיתיהם או אולי עם פון בראון בעצמו, לכל אורך אותה תקופה. ישראל גם צרכה טכנולוגיה כמובן, וגם פה ושם לקחה על עצמה בקבלנות משנה פרוייקטי מחקר עבור אותו מערך, בעיקר בתחום הנחייה (רדאר) והצילום. לא מן הנמנע שנדרש מגע, מכתבים או תקציבים או דיווחים ושיתופים מקצועיים. מה חשבו ועשו המדענים והפקידים הישראלים ? או אנשי הצבא ומי שהיה בעניינים ?
בעיני, בלתי נסלח שלא היתה מחאה כל השנים וגם כיום הנושא מת, ומבזה את הקורבנות של אותו אדם וחבריו.
מיכאל
03/09/2009
איריס, אחת הפעולות המתועבות ביותר (בעיני לפחות) שהמערב ביצע לאחר המלחמה הייתה הדה-נציפיקציה. במסגרת הפעולה הגורפת של טיהור הגרמנים שלא היו שותפים פעילים ובכירים לפשעי הנאצים, בנות הברית דאגו להכשיר גם אלפי אנשים שאשמתם הייתה גלויה לעין וההסטוריה שלהם הייתה ידועה וברורה, אך היה ערך לכך שיטוהרו ויעברו להיות משתפי פעולה של בנות הברית.
לא מכיר את ההסטוריה של ישראל בנושא, אבל הגיוני שהיה שם אלמנט של העלמת עין מנושאים שבהם היה חשש להרגיז את האימפריה הגדולה והעשירה שמימנה את ישראל. אכן – בזיון שלא התעוררה מחאה בנושא שאפילו לא הובא לידיעת הציבור.
איריס
03/09/2009
תודה מיכאל על התגובה אנחנו מסכימים אם כן.
היחס של המעצמות לא צריך היה להכתיב לחלוטין את יחסה של ישראל, גם חרף השיקולים הברורים. הבעיה היתה שישראל נכנסה לנישה מסויימת בנאסא, והדברים לא הסתיימו רק בשתיקה, אלא כאמור בהשתקה גם כלפי פנים בתוך הקהילה היהודית שם ופה, של קולות המבקשים הסברים או מוחים. מפנה בעניין זה לרומן היפהפה של אן מארי מקדונלד, דרך העורב במעופו (או משהו כזה) שתורגם לפני שלוש שנים, ובו סיפור בדיוק על יהודי ניצול מחנה העבודה של הטילים של פון בראון או מישהו כמותו והוא ניצול שואה ו תושב קנדה, , ואיך הוא מחוסל על ידי הסי.איי.איי ברגע שהוא פותח את הפה בקשר להעברת מדענים אלה לארצות הברית, למעשה עוד לא פותח את הפה, רק שוקל להגיד משהו.
השאלה היא תמיד עד כמה שיקולים פרגמטיים הם באמת כאלה או שכבר מצטרפים לאויב בתואנה של הגנה על יהודים (ישראל) . טוב דעתי ברורה וכניראה במיעוט בינתיים. אולי בעתיד הדברים ישתנו, כאשר ישוחרר עוד חומר מארצות הברית בחלוף הזמן והסודיות.
לגבי ישראל המשפט העולה לי בראש הוא "המוחל על כבודו כבודו מחול" כלומר מי שמבזה את עצמו, מתבזה אכן.
מיכאל
04/09/2009
מצאתי את הספר: מעוף העורב מאת אן מרי מקדונלד
גלעד
04/09/2009
מיכאל – תענוג צרוף.
הציטוט שלו לגבי המדע כסכין נרשם אצלי לשימוש בעתיד.
תודה
מיכאל
04/09/2009
גלעד, תודה רבה.
איריס
04/09/2009
לך לקרוא
ספר מדהים במיוחד למי שמתעניין בתקופה, מלחמת העולם והמלחמה הקרה וכל הפון בראוניאדה. עוסק בדיוק במבצע העברת המדענים וגם יצירת מופת בלי קשר, קראתי באנגלית, ומקווה שהתרגום שומר על האיכות.
טל
22/11/2009
סיקור יפה מעניין מיכאל על נושא מעניין, וכל הכבוד שעשית זאת באובייקטיביות מנקודת מבט היסטורית ולא אמוציונאלית.
כל מה שצריך לדעתי זה לחבר לטכנולוגית הטילים הנאצית ומטוסי הסילון הראשונים (בעיקר 262 m), את הכור הגרעיני הניסיוני שהקימו לקראת סוף המלחמה – ואז אולי המלחמה הייתה נגמרת אחרת חלילה.
מזל שהגזענות של היטלר הבריחה/סילקה הרבה מדענים יהודים מגרמניה לארה"ב וגם גרמה לאינשטיין להזהיר את רוזוולט מפני אפשרות של פצצה גרעינית נאצית מה שהביא לפרוייקט מנהטן.
לבסוף, למרות המדענים המוכשרים, ולמרות הכור הגרעיני – גרמניה איחרה להכניס למלחמה את הנשק האולטימטיבי והפסידה.
האסון של העם היהודי היה עצום, אבל היו שסבלו לא פחות. לפחות עשרים מיליון רוסים ועשרים מיליון גרמנים גם מצאו את מותם. אירופה הייתה בחורבות, גרמניה איבדה רבע משטחה לפני המלחמה לטובת הגוש המזרחי, ואין סוף מפעלים, פטנטים והמצאות לטובת המערב בעיקר.
צריך להסתכל קדימה, ולפתוח דף חדש.
גם אנחנו ידענו לקחת מגרמניה מיליארדי מארקים שהיו חיוניים להישרדותנו ואיפשרו הקמת תשתיות של מדינה מודרנית. אין לנו מה להלין על מדענים שאומצו ע"י המעצמות המנצחות.
גם מלני ריפנשטאל יש מה ללמוד, מה לעשות שגרמניה הייתה אז בחזית המדעה והטכנולוגיה, כולל שידור חי ראשון מאולימפיאדת מינכן 1936, ובכלל זה הפוליטיקה של החיפושית שהביאה להצלחתה, וכמו כן הרבה דברים אחרים (אפרופו ריפנשטאל – הסרט "אולימפיה" שווה צפייה).
בקיצור, את הפושעים עצמם צריך לרדוף עד יומם האחרון, אבל לקחת בפורפורציה ובסלחנות את מי שאולי היה נאצי אבל לא בהכרח פושע (והרי גם היו לא מעט נאצים שניסו להתנקש בהיטלר).
מיכאל
22/11/2009
טל, תודה על התגובה המפורטת. אתה חושב שאתה מכיר את החברים שלך, ופתאום מסתבר שאחד מהם מכיר לעומק נושא שמעולם לא דיברתם עליו : )
הפוסט הזה נכתב ברגשות מעורבים לגבי וורנר פון בראון: מצד אחד – הוא אכן היה מדען ששירת את מדינתו בדרך הטובה ביותר שעשה. מאידך – אף אחד מאיתנו לא יכול להשתחרר לחלוטין מהנושא האמוציונלי, ולנתח את הפרשה מן הצד.
אחרי שכתבתי את הפוסט הזה, חברתי הטובה אסתי סגל כתבה פוסט משלים על לני ריפנשטאל. אתה מוזמן לקרוא אותו. בנוסף, יש שם גם לינק לסרט 'אולימפיה' באורך מלא (כמעט שעתיים).
איתי
30/04/2010
שלום מיכאל,
הפנה אותי אל הבלוג שלך חבר שנכח בהרצאה שהעברתי על הנושא. זו הרצאה שבניתי בעבר ויצא לי להעביר אותה כבר בכמה מסגרות… היה מעניין למצוא חומר בעברית על הנושא המרתק הזה.
חשוב לציין הוא שבמיטלבאו-דורה, מפעל הייצור שהיה משולב עם מחנה עבודה משוער שמתו כ-25,000 מרעב, מחלות ומעבודת הפרך. ומטיל ה-V2 נהרגו 2,724 אנשים בסה"כ. למעשה על כל טיל V2 שיצא מהמפעל מתו 6 אסירים. אין עוד נשק בהיסטוריה האנושית שמתו יותר אנשים בייצור שלו, מאשר באמצעותו.
בהרצאה אני מנסה לגעת מעט יותר על ההישגים המדעיים של פון בראון, בדגש על ה-V2, שהיה ללא ספק נשק ששינה את פני העולם, וכמעט כל אספק טכנולוגי בו פותח מאפס על ידי פון בראון וקבוצת המדענים בפינמיונדה.
שווה גם לציין את ארתור רודולף, המדען שעבר עם פון בראון את כל המסלול החל מימי ה-VfR בצעירותם, והיה אחראי על טיל הסטורן 5, שגורש מארה"ב בתחילת שנות ה-80, לאחר שהתבררו פשעיו. כשהוא רצה להגיע לחגיגות ה-20 שנה לאדם על הירח ב-89 גם זה נענה בשלילה. אמנם הוא היה יותר מעורב בתהליך הייצור של ה-V2 עצמו, ואפילו אחראי על תנאי העבודה במיטלבאו-דורה, אך אפשר לראות את המעשה הזה בתור התפקחות האמריקאים, וההתמודדות (סוף סוף) עם הטיוח שהתבצע במהלך operation paperclip לאחר המלחמה.
אפשר לראות כאן מצגת של ההרצאה וראשיי פרקים.