מה שהיה, הוא שיהיה – פוסט תמונות חצי אישי
פורסם בתאריך 21/06/2010 , 67 תגובות
גם השנה נסעתי לנורמנדי להשתתף באירועי יום השנה לפלישה הגדולה של בנות הברית לאירופה במלחמת העולם השנייה (D-Day). הפעם, מכיוון שהייתי מעט פחות לחוץ בזמן והיו לרשותי עשרה ימים תמימים לחרוש את האזור, תכננתי מראש לצלם סדרה של מספר תמונות ואתרים שהכרתי מהעבר מתמונות שחור לבן ישנות, ולבדוק כיצד הם ניראים היום. לפני הנסיעה ביצעתי עבודת הכנה באיסוף חלק מהתמונות, כך שידעתי מראש מה אני הולך לחפש והיכן. בחלק מן האתרים נראה כאילו הזמן עצר מלכת, ואין כמעט הבדל למעט הצילום בצבע במקום בשחור לבן, ואילו חלק מהאתרים השתנו שינוי מהותי. כל האתרים שבתמונה הם אתרים שבהם התחוללו קרבות כבדים בפלישה. מבלי להרבות במילים, הרי התמונות לפניכם. כל הצבעוניות צולמו על ידי, ואת הישנות מצאתי ברשת.
תחנת הרכבת ב-Bernières sur Mer, אשר בחוף ג'ונו שנכבש ע"י הקנדים (הקליקו להגדלה)
אותה תחנת רכבת, זווית הפוכה. התמונה בשחור לבן היא מלפני תקופת המלחמה
כנסייה ב- Bénouville, לאחר כיבוש האזור על ידי הבריטים (הקליקו להגדלה)
הבית הראשון שנכבש ב-D-day. ביום השנה בעליו מעטר אותו בדגלי קנדה, כהוקרה למשחררים (הקליקו להגדלה)
צנחנים אמריקאים, 6 שעות לאחר הצניחה וכיבוש העיירה Sainte Marie du Mont (הקליקו להגדלה)
אותה זווית, ארבעה מצבים שונים לפי הסדר: 1,2: חיילים בריטים פצועים מסתתרים, דקות לאחר כיבוש החוף. 3: שבויים גרמנים לאחר כיבוש חוף ג'ונו. 4: הבונקר והחוף היום (הקליקו להגדלה)
צנחנים אמריקאים שואבים מים עם בנות העיירה Sainte Marie du Mont , שעות לאחר הצניחה. יותר מ-500 צנחנים נהרגו במהלך הלוחמה באזור בשעות הראשונות שימו לב לכיתוב על הקיר שלא השתנה: GC 70. (הקליקו להגדלה)
אותה זוית כמו בתמונה הקודמת. התמונה בשחור לבן צולמה 6 ימים לאחר הפלישה (הקליקו להגדלה)
אותה באר כמו בתמונה הקודמת, זווית הפוכה (הקליקו להגדלה)
תותחי הענק ב-Longues sur Mer בשלבי בנייה שונים והיום. המצולם בתמונה התחתונה הוא אני (הקליקו להגדלה)
הכנסייה בעיירה Sainte Marie du Mont. ביום הפלישה עמדו צלפים גרמנים על גג הכנסייה, והרגו חיילים אמריקאים רבים (הקליקו להגדלה)
אותה כנסייה כמו בתמונה הקודמת, השוואה לתמונה אחרת (הקליקו להגדלה)
מיסה המונית בכנסיה מהתמונה הקודמת, שעות לאחר כיבוש הקרב. חלק ניכר מהצנחנים המצולמים כאן לא שרדו את הימים שלאחר מכן (הקליקו להגדלה)
תצלום (גרוע במיוחד) של חוות Brécourt Manor. במקום הזה 13 צנחנים אמריקאים נלחמו ב 60 חיילים גרמנים וניצחו בקרב שנלמד עד היום באקדמיה הצבאית בווסט פוינט
צנחנים אמריקאים בעיירה Sainte Marie du Mont, שעות ספורות לאחר כיבושה. האיש בתמונה התחתונה הוא אזרח שהשתתף ביום השנה לפלישה בשחזור שכל העיירה נטלה בו חלק, ועליו אכתוב בהזדמנות פוסט נפרד (הקליקו להגדלה)
התמונה הבאה היא של פורסט גאט', צנחן אגדי מהיחידה הנודעת ביותר בצבא האמריקאי, פלוגה E, גדוד 506, חטיבה 101, שעל מעלליה סטיבן ספילברג בנה את המיני סידרה היקרה ביותר בהיסטוריה (120 מליון דולר!) Band Of brothers. קשה להבחין בפרטי הבית שמאחוריו, אבל בכל זאת בחרתי להכניס את התמונה הזו רק משום שבחצר הזו שנמצאת בעיירה Ravenoville, צולמו מספר תמונות שכולן ידועות ומפורסמות. פורסט עצמו אגב, מצולם כאן מספר שעות לאחר שצנח. 20 שניות לאחר שפגע בקרקע הוא הותקף ע"י כיתה של 5 חיילים גרמניים, שחוסלו על ידו בקור רוח.
פורסט גאט, חווה ב-Ravenoville, שעות ספורות לאחר שצנח בנורמנדי. שימו לב לחלונות המקושתים בשתי התמונות (הקליקו להגדלה)
אותה חווה ב- Ravenoville כמו בצילום הקודם, סיטואציה וזווית שונות
הכנסייה של Collevile Sur mer בחוף אומהה שנהרסה למחצה בשעה הראשונה לפלישה (הקליקו להגדלה)
הבית בעל השם המקאברי Dead Man's Corner ,ע"ש גופת חייל אמריקאי שלא היה ניתן לחלץ במשך ימים. (הקליקו להגדלה)
התמונה הבאה, שצולמה בעיירה St Come du Mont, מראה בית בודד וכביש, לכאורה לא משהו מרשים במיוחד.בפועל - חמישה ימים נדרשו לצנחנים האמריקאים לכבוש את הכביש הזה ולהתגבר על החיילים הגרמנים שהסתתרו בחורשה מימין. הקרב הנורא עלה לאמריקאים ב-700 (!) חיילים הרוגים.
חווה באזור הכפר St Come du Mont (הקליקו להגדלה)
הפוסט הזה מוקדש לחברי שרון רז, שעושה עבודת קודש בבלוג שלו, נטוש, בתיעוד מבנים ובתי קולנוע לפני שיעלמו ויהרסו.
דוד
21/06/2010
התמונות ממש טובות. אף פעם לא ראיתי דבר כזה.
מיכאל
22/06/2010
דוד, תודה. יש לא מעט פרוייקטים כאלה, כולל באותו אזור. תמיד מרתק לראות איך דברים נותרים כמו שכבר היו
נועם
21/06/2010
אי, איך אני אוהב פרויקטים כאלה. גם השנה? כמה פעמים היית שם? ההשוואה מרתקת.
מיכאל
22/06/2010
נועם, הייתי שם 3 פעמים, בשנים 98, 2007 והשנה. בכל פעם הייתי במקומות אחרים והתמקדתי בדברים שונים.
אחד הדברים שמעציבים אותי הוא לראות איך,כדרך הטבע, בכל שנה מתמעטים החיילים הזקנים בוגרי מלחמת העולם שמגיעים לשם.
הצעירים שבהם אמורים להיות היום בני 85-86, ורובם אף יותר מבוגרים.
יואב
22/06/2010
גם הצרפתים סוגרים מרפסות? צק צק צק. כמו כן המיני סדרה השניה של שפילברג/הנקס "הפסיפיק" הופקה בהשקעה של 150 מיליון דולר (30 מיליון דולר יותר מ"אחים לנשק"), אם כי היא לא הצליחה להגיע לקרסוליה של קודמתה על אף התקציב המנופח.
התמונות נהדרות, תודה רבה.
מיכאל
22/06/2010
יואב, גם אני התאכזבתי מהסידרה החדשה. היא מרהיבה ב-HD, אבל לא הצלחתי להתחבר לא לעלילה ולא לגיבורים. חבל, חיכיתי לה שנה שלמה בקוצר רוח.
קורא ותיק
22/06/2010
מקסים תודה. אבל סיקרנת אותי -אם אפשר לשאול – מדוע אתה חוזר לשם שוב ושוב ? בארנהיים כבר היית ????!!!
מיכאל
22/06/2010
קורא ותיק, אני חוזר לשם מדי פעם משום שאני מאד נהנה להפגש עם אנשים שתחומי העניין שלהם זהים לשלי. בכל שנה, ביום השנה לפלישה, מגיעים לאזור עשרות אלפי אנשים המסיירים באזור, משחזרים קרבות, חולקים ידע ועוד.
הייתי בארנהיים ב-1999 במסגרת העבודה, אבל מחוסר זמן לא יכולתי להקדיש יותר מחצי יום לסיורים באזור לצערי.
דמיון עתיק
22/06/2010
פרויקט מקסים,
גם לאתר את התמונות והמקומות שצולמו, ולנסות לשחזר את זוית הצילום,
פשוט אומנות.
פוסט מעולה.
תודה
מיכאל
22/06/2010
תודה רבה : )
שחר
22/06/2010
מרתק!.
מוריד הכובע.
ש.
מיכאל
22/06/2010
שחר ידידי, תודה
אביגיל
22/06/2010
רעיון מצויין ועשוי לעילא. תודה.
מיכאל
22/06/2010
אביגיל, תודה. הרעיון כמובן לא מקורי, אבל רציתי גם לעשות את זה.
שרון רז
22/06/2010
מחמם לב. אני אומר תודה. מיכאל, אתה אובססיבי כמוני מסתבר, בעניינים שלך. לא מכיר אנשים שייצאו כך לחו"ל למסע כזה. כל הכבוד לך, מוריד בפניך את הכובע. להכין את הכל, לברר, לחפש, לדעת, להגיע ולצלם. שמע, אתה אדם רציני וראוי להערכה, זה לא חדש, אבל כאן התעלית במיוחד. יש עוקבים רבים לבלוג שלך כאן אבל הפוסט הזה מיוחד.
מבחינה אסתטית, מבחינת העדפת העין, שלי, אני מעדיף את הצילומים הישנים, בגלל האותנטיות והשחור לבן וזה, והמראות ה"נטושים". אבל באמת שרוב המבנים נראים כמעט אותו הדבר, די מדהים. יפה לראות איך יודעים שם בצרפת, באירופה, להשאיר את רוב המבנים במצב יחסית אותנטי ואמיתי. לא עושים מהם צעצועים מלוקקים ברוב המקרים. דואגים לשמור עליהם, ולשמר אותם, אבל לא בהליכים מזוייפים. ראוי ללמידה ולהערכה והערצה. אם צובעים את הקיר ומלקקים אותו אז כבר קשה להתחבר למקור, לאמת. אנחנו צריכים כאן בארץ ללמוד הרבה מזה.
זוג התמונות האחרון, הבית והכביש. מדהים ומזעזע לחשוב שמתו שם כל כך הרבה אנשים, רק על קטע קטן כזה, בלתי נתפס.
מיכאל
22/06/2010
שרון, אני כנראה באמת מעט (הרבה?) אובססיבי לנושא. לגבי השימור, אני חושב שזה גם מאד קשור לאופי המקום (לאו דווקא המדינה). רוב התמונות שהעליתי כאן הן של אתרים בכפרים קטנים. בכפר הזה שהבאתי 5-6 צילומים מתוכו, Sainte Marie du Mont למשל, שבמקרה נכנס להסטוריה משום שהוא אחד הראשונים שנכבשו על ידי הצנחנים האמריקאים, בכפר הזה יש היום אוכלוסיה של 770 איש בסה"כ. בכל יום עוברים בכפר פי כמה וכמה תיירים מאשר תושבים.
נקל להבין שבמקום כה קטן שעדיין שומר על צביון כפרי ועל זיקה היסטורית (יש בו כנסיות מהמאה ה-11, לפני 1000 שנה!), השמרנות שולטת, ואין להם שום רצון או סיבה למודרניזציה עיצובית.
נתאי
22/06/2010
איזה כיף לך. הצנחנים האמריקאים בתמונה נראים שבוזים באופן מכמיר לב ממש.
מיכאל
22/06/2010
נתאי, הצנחנים שבתמונה צנחו בלילה שלפני, חוו אש תופת באוויר, אבדות גבוהות על הקרקע וידעו שזו רק ההתחלה. אכן, משביז למדי…
נתאי
03/07/2010
את כל מה שאמרת רואים בפרצופים שלהם, גם בלי לדעת את ההיסטוריה הרלוונטית
איתמר
22/06/2010
פרויקט מנצח. תמונות מצוינות. אהבתי
מיכאל
22/06/2010
איתמר, תודה. זה פרוייקט תמונות ראשון מתוך שניים שאמורים לסכם את הנסיעה הזו. הפרוייקט השני יפורסם בחודש הבא.
Tweets that mention http://www.tofes630.com/blog/?p=1197utm_sourcepingback -- Topsy.com
22/06/2010
[...] This post was mentioned on Twitter by . said: [...]
ליאור
22/06/2010
אחחח אחחח אני מוריק מקנאה:)
איזה יופי ,תענוג.. פשוט תענוג
אגב אני חייב לחלוק עליכם ולומר שפסיפיק היא סדרה טובה
אני מאד התחברתי אליה וקראתי לא מעט על אחת הדמויות -גון בזילון (John Basilone) שדמותו מופיעה בסדרה
גון בזילון זכה במדליית הכבוד של הקונגרס בלחימה על גואדלקנל ונהרג מאוחר יותר בקרב על איווגי'מה(לאחר קבלת העיטור הוא הועבר לתפקיד קל ומהנה של מכירת אגרות חוב של ממשלת ארהב למימון המלחמה- לאחר שעשה זאת כמה חודשים הוא התגעגע לחבריו בנחתים חזר לשדה הלחימה ושם כאמור מצא את מותו)
אגב החזית באוקיינוס השקט הייתה קרובה יותר לליבם של האמריקאים מאשר החזית במערב אירופה
מיכאל
22/06/2010
ליאור, חבל שבסוף לא יכולת להצטרף, אני יודע שהיית מאד נהנה שם.
גם אני ישר רצתי לקרוא על ג'ון באסילון כשהתחילה הסידרה. הוא בהחלט היה דמות מופת. זה לא משנה את העובדה שהסדרה עצמה לא מצליחה להתרומם למקומות שהסידרה הראשונה הגיעה אליהם
ההסבר לגבי האהדה של האמריקאים לחזית האוקיאנוס השקט נעוץ לדעתי בעובדה שהוא היה הרבה יותר ותיק (התחיל בדצמבר 41 לעומת 44 באירופה, מה שהפך את זירת הפאסיפיק לזירה שהאמריקאים קראו עליה כל בוקר שנתיים וחצי שנים לפני כן. בנוסף – צריך לזכור מה היה הגורם לפרוץ המלחמה באוקיאנוס השקט, (פרל הרבור כמובן), עובדה שגרמה לעם האמריקאי להזדהות ולחפש נקמה.
Idans
23/06/2010
ספילברג סיפר בעבר שאביו, ששירת במלחמת העולם השנייה בחזית האוקיינוס השקט, התאכזב מכך שהוא בחר לספר דווקא על החזית האירופאית. כנראה שהפסיפיק הינה סגירת מעגל מבחינתו.
תמיד מרגש ומעניין לבקר כאן.
מיכאל
23/06/2010
עידן, תודה על ההסבר. לא ידעתי על הקשר האישי של ספילברג לזירת הפאסיפיק, וחשבתי שמבחינתו מדובר בפרוייקט משלים לפרוייקט מלחמת העולם השנייה, כדי לתאר את שתי החזיתות העיקריות האמריקאיות. חיפשתי ברשת חומר אודות אביו של ספילברג ואכן – הוא שירת כאלחוטן מוטס בזירה הפאסיפית במלחמה.
תודה, השכלתי.
גיאחה
22/06/2010
תענוג.
מדור התצלומים החדשותיים המעולה The big picture מקדיש גם הוא פוסט לעניין:
http://www.boston.com/bigpicture/2010/06/remembering_d-day_66_years_ago.html
מיכאל
22/06/2010
גיא, תודה.
מכיר את הבלוג. הוא בקורא הרסס שלי מאז היווסדו
נח
22/06/2010
מבריק. פוסט מרגש ממש.
מיכאל
22/06/2010
נח, שמח שאהבת. גם אותי ריגש להכין אותו ולבקר ולצלם באתרים עצמם.
איטה
23/06/2010
יופי של פוסט, כרגיל. תגיד, למה שלא תשים פה איזה מודעת ad-word ככה שנוכל גם להודות לך מידי פעם על המאמץ?
מיכאל
23/06/2010
איטה, תודה רבה.
חשבתי פעם להוסיף מודעות לבלוג, וכשבחנתי את הרווח הצפוי החלטתי שלא ממש שווה המאמץ. אולי אבחן את זה שוב
ניר
23/06/2010
פוסט מעולה. יש משהו בפרויקטים כאלה שגורם לי להבין שאנשים הם קרובים אחד לשני יותר ממה שנדמה.
מיכאל
23/06/2010
ניר, תודה. אגב, למה דווקא בפרוייקט כזה אתה מזהה יותר קרבה בין אנשים?
איילת מוהר
23/06/2010
מרתק, ויפיפה. מדהים איך תמונות בצבע נראות מאיימות פחות.
מיכאל
23/06/2010
אצלי זה דווקא להיפך: תמונות בשחור לבן משדרות עבורי משהו מעניין ומושך בהרבה יותר מאשר תמונות בצבע.
התכוונת לפורמט או לתוכן התמונות בשחור לבן?
גלית, פלורידה
23/06/2010
נפלא פשוט נפלא, התמוגגתי !!! פשוט מדהים איך המלחמה הזאת עדין מעוררת עניין, מחקר וסקרנות. תודה!!!!
מיכאל
23/06/2010
גלית, תודה : )
לשמחתי, ככל שעובר הזמן, יותר ויותר אנשים מגלים עניין רב במלחמה, ולאו דווקא בהיבטים המסורתיים שלנו כיהודים בהקשר של השואה.
ולראיה – רק אתמול שוטטתי בחנות של צומת ספרים, ומצאתי חמישה ספרים חדשים שיצאו לכבוד שבוע הספר, כולם בהקשר של מלחמת העולם השנייה.
שרון רז
23/06/2010
מיכאל, אין לי בעיה עם השמרנות מהסוג הזה, של הכפרים הקטנים, טוב שזה כך, אם כך…
ברור לך שבארץ זה די נדיר, שאותם הבניינים יעמדו באותו המקום, בערך או בדיוק אותו המצב, בהפרש של 65 שנה
אייל
23/06/2010
כל הכבוד! איזה פרויק מפעים. אני מוקסם ומרותק זה שנים רבות מהפלישה, אבל לא ראיתי פרויקט כל כך מושקע, מרתק ועשוי כהלכה כמו שלך. שנאמר, אובססיביות במובן החיובי של המילה, ישר כח!
מיכאל
23/06/2010
אייל, תודה. סתם בשביל האינפורמציה: יש משהו מיוחד שגרם לך להתעניין דווקא בפלישה?
ניר
23/06/2010
מיכאל, ממשיך למטה את השיחה כי כמו בפוסט שעבר (אולי זה בגלל הכרום?) אני לא מצליח לכתוב בתוך תיבת הטקסט בתגובה לתגובה.
אני לא יודע אם זה עניין אישי ואם אצליח להסביר את זה: אנשים בתמונות ישנות או בסרטים ישנים בד"כ נראים לי לא קשורים אליי, לא מאותו מין, משהו זר ומנוכר. יותר כמו דמויות בסרט מאשר כמו אנשים אמיתיים כמוני שהיו ופעלו במקום מסוים. ויש משהו בהצבה הפיסית של המקום כפי שנראה אז לצד המקום כפי שהוא נראה כיום, שמפרק אצלי את הניכור הזה ומאפשר לי לדמיין את עצמי בשני המקומות – וכך להרגיש קרבה וקשר לאדם של פעם.
מיכאל
23/06/2010
ניר, אכן יש בעייה עם כרום. מוזר. בכל מקרה – התחלתי לבנות Theme חדש עבור הבלוג, ובגרסה הבאה אבדוק אותו גם עבור כרום. תודה שציינת שיש בעייה.
אצלי זה דווקא בדיוק להיפך: סרטים בשחור לבן, תמונות ישנות וכו', גורמים לי להזדהות רבה יותר ורצון עז להיות שם, ומשם – רגש הקירבה של לאירועים ולאנשים חזק יותר כשמדובר בחומר ישן
דן-יה
24/06/2010
תודה על הפוסט הזה.
מקסים.
מיכאל
24/06/2010
דן-יה, שמח שאהבת : )
מוטי
26/06/2010
כל הכבוד על ההשקעה!
מיכאל
01/07/2010
מוטי, תודה : )
רן בר-זיק
28/06/2010
פוסט נהדר, אין מילים
תודה רבה על הטרחה שטרחת.
מיכאל
01/07/2010
רן, תודה.
זו לא הייתה טירחה כלל וכלל, אלא הנאה צרופה.
מכיוון שאני גיק, הכנתי את כל המקומות מראש (כולל תמונות ונקודות ציון) ברמה שאפשר ממש לראות את האתר ב-Goggle earth, ואז הורדתי את הכל ל-GPS.
בכל מקום שאליו רציתי להגיע, התמונות כבר היו טעונות ב-GPS ביחד עם המפה, כך שהביצוע בשטח היה סופר-פשוט.
סיגלית סובל סביון
30/06/2010
דבר ראשון – ואוו!
עבודה מרשימה ביותר.
יצא לי להיות בשניים האחרונות 3 פעמים בפולין ולראות הרבה תמונות של ישן מול חדש. אותי זה חיבר במיידית לתחושה של אז. יכולתי לעצום עיניים ולדמיין חיילים צועדים ועוד דברים.
בהשוואה הויזולאית של ישן מול חדש יש חוזק, כמעט בלתי נתפס. מצד אחד – תחושה של ניצחון – אף על פי כן ולמרות ההיסטוריה הזועקת – הטובים ניצחו (אמנם המחיר כבד), מצד שני – קל להתפס לאפרוריות של אותן תמונות ישנות שמתקשרות לתקופה אפלה ולשקוע שם.
ותודה לך, מיכאל, כי הפוסטים המרתקים האלו מזכירים לנו שיש עוד דברים ומרחיבים את דעתנו בכל פעם מחדש.
מיכאל
10/07/2010
סיגלית,
התחושה שלי, בעודי צועד על החופים של נורמנדי, הייתתה בדיוק כמו שלך: של התחברות מיידית להיסטוריה של המקום, על כל ההשלכות של זה, הטובות והרעות כאחד.
ואת יודעת מה מוזר? כאנשים שגרים במדינה קטנה וצפופה, שבכל צעד ושעל שבו נדרוך היו אירועים היסטורים בולטים יותר או פחות, לא תמיד יש לנו ידע לגביהם, או תחושות כל כך חזקות של התחברות להיסטוריה.
יאנה
03/07/2010
פוסט מרתק, תודה.
ענבר
03/07/2010
תודה על הפוסט. מדויק ומושקע.
הסכמתי מאד עם התגובות של שרון רז, באמת נדיר למצוא פה מבנים שעומדים באותו המקום ובאותה הצורה בהפרש של 65 שנים.
חבל שאין לנו יותר כאלו.
ayeletam
03/07/2010
מקסים. מקסים. מקסים.
EliadAmar
03/07/2010
פוסט איכותי !!
נהנתי מאוד!!
מיכאל
10/07/2010
שמח שנהנית
איציק הופמן
03/07/2010
מדהים! כל הכבוד על תיעוד מרתק!
איציק
דובי
05/07/2010
מעניין מאוד. חלק מהמקומות זיהיתי ממשחק המחשב "אחים לנשק" ששיחזר את הקרבות שארעו ברבים מהמקומות הללו (פינת האיש המת והכנסייה זכורים לי במיוחד). מעניין להשוות את התמונות מאז, מהיום, ומהשחזור הדיגיטלי.
מיכאל
05/07/2010
דובי, לא מכיר את המשחק אלא רק את הסידרה, אבל האתרים הללו הם באתרים שבפועל הפלוגה המדוברת נלחמה בהם. מעניין לחפש תמונות מהמשחק, ולראות את ההשוואה.
כנרת
08/07/2010
פוסט מרתק, מיכאל. תודה.
היינו לא מזמן בטיול בנורמנדי, והצטערתי פתאום שאני לא יודעת מספיק על המתקפה (למרות שכשנזכרתי במה שאני כן יודעת, זה ציער אותי עוד יותר). מצד אחד, יש ניגוד חריף בין הפסטורליה של המקום, בין היופי הזה, של החופים (אף תמונה של החופים, מיכאל? כי אני לא הולכת לראות שוב את טוראי ראיין.) ובין מה שעבר עליו. מצד שני, זה נשאר כל כך ישן, שזה אפשרי לדמיין שם את מלחמת העולם השניה, אם מוכרחים.
ואגב, יש קשר בין פורסט גאת' לפורסט גאמפ?
מיכאל
08/07/2010
כנרת, תודה.
צילמתי (כמובן) הרבה מאד תמונות של החופים, בעיקר תמונות פנורמיות גדולות. לא הכנסתי אותן לפוסט משום שבחופים עצמם, בהשוואה למה שהיה פעם, אין הבדל כל כך גדול או קווי מתאר הניתנים וראויים להשוואה כזו. בכל זאת, הנה תמונה אחת שצילמתי בעומדי מתוך המוזיאון של חוף אומהה לכיוון החוף שמופיע בסצינת הפתיחה של טוראי ראין. בתמונה מופיעה בריכה של מים רגועים שהאמריקאים בנו כאות לשלום, והיא משקיפה על החוף שהאדים מדם (וזו לא קלישאה לצערי) ביום הפלישה.
זו התמונה:
לגבי פורסט גאט': למיטב ידיעתי אין קשר. הסרט יצא ב-1994, כמה שנים לפני שספילברג החל בצילום המיני סידרה שדמותו של פורסט גאט' מופיעה בו.
אגב, פורסט (שמת לפני בדיוק לפני שנה) הגיע לפני שלוש שנים עם משפחתו לבקר בנורמנדי, והוא כמובן הצטלם באותה חצר שהוא צולם בה ב-1944. זו התמונה שלו שם, על רקע אותו מבנה שגם אני צילמתי:
Idans
09/07/2010
פורסט גאמפ בכלל נקרא על שם האיש הזה:
http://en.wikipedia.org/wiki/Nathan_Bedford_Forrest
מיכאל
10/07/2010
עידן, פעם שנייה בפוסט אחד שאני לומד בזכותך דבר חדש, תודה : )
אבי
10/07/2010
מרשים ביותר.
הייתי נוסע לקורסק, אבל סבתא שלי השביעה אותי לעולם לא לנסוע לרוסיה
מיכאל
10/07/2010
באמת? למה היא השביעה אותך לא לבקר שם? בגלל זכרונות רעים אישיים שלה?
שלוש שנים ובלוג | טופס 630
21/07/2010
[...] הכי מוגב (65 תגובות): פוסט התמונות [...]
יפת
30/07/2010
עוד פוסט מעולה מבית היוצר של מיכאל זילברמן.
תבורך!