ברגעים הללו, כשאתה משועמם ויש לך אקדח ביד
פורסם בתאריך 15/06/2010 , 18 תגובות
חברת אייבר ג'ונסון (Iver Johnson) התמחתה במאה ועשרים שנות קיומה בשלושה מוצרים בלבד: הם יצרו אופניים, אופנועים ו…אקדחים. אופיה המוזר של החברה בא לידי ביטוי גם בפרסומות שלה. מצאתי ברשת כמה כרזות פרסומת בנות כ-100 שנה, ואופן הצגת המוצר שלהן כה שונה מן הנהוג בעולם המודרני, עד כדי כך שלו היינו נתקלים בפרסומת היום, רובנו היינו בטוחים שמדובר בפארודיה.בנוסף – אנטון צ'כוב אמר פעם: "אקדח אשר מופיע במערכה הראשונה סופו לירות במערכה האחרונה", ולכן בסוף הפוסט האקדחים הללו גם יורים.
אין מה להרבות בדברים, הנה כרזות הפרסומת:
מודעה מ-1910: מאוחר בערב. הפעמון מצלצל. אולי זה מברק או מכתב רשום מבעלה השוהה הרחק. אולי מדובר בנווד. מה עליה לעשות? אם יש לה אקדח מתוצרת אייבר ג'ונסון היא ניגשת לדלת מלאה ביטחון. הספקות והפחדים שהיו לה קודם נעלמו, ואייבר ג'ונסון הפך למושיעה (הקליקו להגדלה, ושימו לב לאקדח ביד שלה)
מודעה מ-1904: אקדח הוא לא משחקי ילדים! כדי להדגים את בטיחותו של המנגנון החדש המונע פליטות כדורים (תמורת 6 דולר בלבד!) , האקדח הונח בפרסומת בידיה של ילדה, לצד הבובה שלה, הופך אותו לאביזר תמים ובטוח (הקליקו להגדלה)
מודעה מ-1911: ברגעים הללו כשאתה מבלה במחנה עם חבריך, (בעודך יורה בכל מיני חפצים להנאתך כמובן), אתה זקוק לאקדח מדוייק ובטוח
מודעה מ-1901: רובה עם מנגנון פשוט המותאם בדיוק לילדים. המתנה שכל הורה צריך לקנות לילדיו... (הקליקו להגדלה)
אותה מודעה כמו הקודמת, אבל הפעם היא פונה ישירות לצרכנים: "נערים, האינכם רוצים רובה?"
כפי שכתבתי בראשית הפוסט, אנטון צ'כוב אמר פעם: "אקדח אשר מופיע במערכה הראשונה סופו לירות במערכה האחרונה", ולכן אי אפשר לסיים את הפוסט מבלי לספר על המופעים המפורסמים בהסטוריה של האקדחים הללו: בשנת 1901 נרצח נשיא ארה"ב, וויליאם מק'קינלי, בידי מתנקש. האקדח ששימש לרצח הוא אותו אקדח המוצג הכרזה השנייה, אייבר ג'ונסון "0.32. זה היה המקרה הראשון, אבל לא היחיד: 67 שנים מאוחר יותר, רוברט קנדי, אחיו של הנשיא ג'ון קנדי המנוח ומועמד מוביל לנשיאות, נרצח על ידי הפלשתיני סירחאן סירחאן שאף הוא השתמש באקדח מתוצרת אייבר ג'ונסון.
בשנת 1993, לפני 17 שנה, חברת אייבר ג'ונסון הפסיקה להתקיים כחברה עצמאית, ומתקני הייצור שלה אוחדו עם חברת ענק אשר קנתה אותם. ולמרות זאת, עדיין ניתן לרכוש אקדחים מתוצרתם. בדף הבית שלהם הם מקפידים לציין שאפשר לרכוש דרך הרשת ולשלם באשראי. יחי השוק החופשי.
שחר
15/06/2010
כל הכבוד!!
עלה והצלח
קיץ נעים.
ש.
מיכאל
16/06/2010
שחר ידידי, תודה וד"ש לס.
קורא ותיק
15/06/2010
התגובה המתבקשת היא כמובן "האם זה אייבר ג'ונסון … או שאתה רק שמח לראות אותי?"
כרגיל – אחלה פוסט.
תודה
מיכאל
16/06/2010
זה נותן משמעות חדשה לביטוי my johnson
שרון רז
15/06/2010
אחלה פוסט. אופניים ואקדחים. אמריקה מלאת הביזאר.
הפעם אקדיש לך ולפוסט שני שירים גדולים, אחד חזק ואלים, של ג'ון קייל, שנקרא GUN ובמקרה או לא יש לו כאן קליפ שמתאים לפוסט עם תמונות ישנות עם אקדחים, והשיר השני הוא שיר אהוב של זמר אהוב נוסף, מכר(…) של קייל, הלוא הוא לו ריד, מהתקליט הענק שלו בלו מאסק, שיר שנקרא THE GUN, וגם הוא אלים, סוג של, אבל באווירה "רכה"
קייל
ריד
מיכאל
16/06/2010
שרון, תודה
אחלה שירים בחרת לי, תודה רבה!
אני מאד מאד אוהב את ג'ון קייל. למעשה – לפני חצי שנה, כשעניתי על השאלון, נשאלתי את מי הייתי רוצה לראות עונה על השאלות, ואחת התשובות שלי הייתה ג'ון קייל…
וגם לו ריד, בטח שלו ריד : )
ניר
16/06/2010
מלבד הכרזה המעט ביזארית בה האקדח נח בחיקה של הילדה, אני לא לגמרי מבין למה התכוונת ב"מוזרות" של החברה (או של הפרסום שלה). אולי זה סתם נראה מוזר כי אנחנו לא רגילים לראות פרסומות לאקדחים? מה גם שהפרסומות כיום הרבה פחות מילוליות ויותר ויזואליות. אולי החיבור בין האקדחים לסגנון המיושן של הפרסומות עושה את זה מעט מוזר.
(קטנה לשונית – כיתוב התמונה השניה קצת צרם לי, "הונח" בזמן עבר ו"הופך" בזמן הווה – זה נשמע כמו תרגום חופשי מאנגלית של "makes it an innocent…". לא יודע אם זה חשוב לך וסליחה על הקטנוניות, אבל כאיש שעוסק בפרטים קטנים אני מרשה לעצמי להניח שזה יעניין אותך)
מיכאל
16/06/2010
ניר, לי דווקא כל הכרזות ניראו מוזרות, כל אחת בדרכה:
הכרזה הראשונה, בה האישה ניגשת לפתוח את הדלת עם אקדח ביד, בהחלט לא מעשה רגיל של יום יום (לפחות לא עבורי)
הכרזה השנייה, בה השתמשו באילוסטרציה של ילדה אוחזת נשק על מנת להדגים את בטיחותו. שוב – לא משהו שהיום מישהו היה חושב להציג כך.
לגבי הכרזה השלישית: למיטב זכרוני, לא יצא לי ולחברי להתחיל לירות בכל מיני חפצים כשמשעמם לנו, אבל אני מסכים שבמקומות בארה"ב זה יותר נפוץ
ולגבי הכרזות האחרונות, פירסומת לנשק אמיתי לילדים? הרעיון לא מטורף בעיניך?
ניר
18/06/2010
(משום מה אני לא מצליח להגיב בתוך התגובה)
נשק אמיתי לילדים? באמת רעיון מטורף. מזל שזה רק רובה עם מנגנון בטיחות ולא, נגיד, מאג, טנק, מטוס, או טיל נושא ראש נפץ גרעיני. כנראה שגם טירוף הוא עניין של גיאוגרפיה. (אגב, אני זוכר שכבר בבית הספר ירינו במטווח ברובה 0.22. אני משער שזה רובה דומה).
אני לא יודע מה הגיל המינימלי לקבלת רשיון לנשק בארה"ב, אבל אם הוא מאפשר ל"ילדים" (בכיתוב התמונה כתבת "נערים") לשאת נשק, אזי החוק, מי שחוקק אותו והאזרחים שבחרו את המחוקק הם המטורפים, ולא החברה שמפרסמת את הנשק.
אשה שניגשת לדלת עם נשק זה לא מעשה רגיל גם עבורי, אבל כנראה שבארה"ב זה לא כזה מטורף (ממה ששמעתי על מדינות מסוימות, בעיקר במרכז ארצות הברית, זה יותר הגיוני מלהשאיר את הדלת לא נעולה – דבר שאצלנו הוא מעשה שבשגרה). אני שב וטוען שכשאתה מפרסם אקדח שנועד לציבור הרחב ולא לאקדוחנים, אתה צריך להראות בפרסומת את האזרח הפשוט ולא חיילים או מחסלים מקצועיים.
לגבי תמונת הילדה, הסכמתי שזה די ביזארי, אבל אני חושב שהביזאריות פה משרתת היטב את המסר, חוץ מזה שהיא מושכת את העין. ועדיין, ביזארי.
אבי
22/06/2010
לפני שנים רבות, עוד לפני המאה העשרים -בתקופה בה יכולת לפרסם מודעה גדושה בטקסט ולהיות בטוח שהיא תיקרא במלואה – עוד לפני עידן רמיסת זכויות הפרט, יכולת למכור למישהו אקדח למטרות שעשוע ולהיות בטוח שהשימוש שייעשה בו אכן יהיה למטרות שעשוע. שני מתנקשים על פני – אני משער – מיליון אקדחים, הוא מספר בטל בששים וחסר משמעות לחלוטין.
מיכאל
22/06/2010
אבי, נקודה טובה. אני חושב עליה לעיתים תכופות כשאני עובר על מודעות פרסומת ישנות. פעם המודעות היו אינפורמטיביות באמת, והשתדלו לתאר באריכות את סגולות המוצר שהמודעה ניסתה למכור. היום במקרה הטוב תהיה שורה אחת, וברוב המקרים יהיה רק סלוגן.
שני מתנקשים מתוך מליון אקדחים זה באמת מספר שבטל בשישים,אבל מצאתי קוריו בזה שדווקא אחדחים שיוצרו על ידי הפירמה הזו שימשו להתנקשיות, במיוחד לאור העובדה שהאקדח הזה היה רחוק מלהיות האקדח הנפוץ ביותר בארה"ב, בטח בהשוואה לסמית' אנד ווסון, קולט וחברות אחרות.
יעל נצר
24/06/2010
מעבר לקוריוז ובמסגרת הפרסומות האינפורמטיביות, נראה לי שאפשר להשתמש בכך כמקדם מכירות לא רע בכלל.
היתכן שאי אפשר לכתוב כאן תגובות מגוגל-כרום?
מיכאל
24/06/2010
יעל, אחלה מקדם מכירות. אולי גם אצלנו מישהו ינסה למכור כדורי סרק עם אותו רעיון.
את כבר השנייה שאומרת לי שיש בעייה עם כרום השבוע. נראה לי שמשהו בגירסא החדשה שלו לא מחבב את האתר שלי. אשתדל לבדוק במהלך סופ"ש מה הבעייה.
ענבר
04/07/2010
מסתבר ששורשיה של שגעת כלי הנשק האמרקאיים ארוכים ארוכים.
כשראיתי את באולינג לקולמביין לא הבנתי את המנטליות, פרסומות כאלו נותנות את הקונטקסט.
מיכאל
05/07/2010
הנה שורשי השגעת, כפי שהגדרת, שהחלו לפני יותר מ-220 שנה:
15/12/1791, התיקון השני לחוקת ארצות הברית:
A well regulated militia, being necessary to the security of a free State, the right of the people to keep and bear arms, shall not be infringed.
דודי כליפא
07/07/2010
וואו, מת על דברים כאלו. יש הרבה מה ללמוד כאן. שמח שהגעתי.
מיכאל
08/07/2010
דודי, שמח לראות אותך כאן, ושמח שאתה נהנה : )
מוני
24/08/2010
כל מדינה בארה"ב קובעת את חוקי הנשק והספקטרום רחב. המדינה הליברלית ביותר היא וורמונט (ומכאן המונח Vermont carry שמסמל חופש מוחלט בתחום) ובקצה השני נמצאת, למשל, מסצ'וסטס שכנתה ששם כמעט בלתי אפשרי לקבל רשיון לאחזקה ונשיאה של נשק.
יש בהתיחסות המלגלגת לריבוי כלי הנשק בארה"ב מעט צרות אופק. לא מעט אנשים תומכים בזכות לנשיאת נשק, משנתם סדורה וטיעוניהם רציניים.
תודה על הבלוג המעניין.