טופס 630

ההתחלה

האוהדים השרופים של שיקגו קאבס , קבוצת הבייסבול השניה של שיקגו, טוענים שוויליאם (בילי) סיאניס היה צריך להבין שיש לו מזל מחורבן כבר כשהחליט לפתוח בַּאר.  המהגר שנולד בכפר יווני קטן והיגר עם הוריו לארה"ב בגיל 5, עמד עתה להפוך לבעל מסבאה בשיקגו, טברנת לינקולן שמה, והוא כבר החל לתכנן איך יוכל להתפרנס בתקופה כל כך קשה. היה זה ב-1933, בשיאו של המשבר הכלכלי הגדול, וסיאניס שילם סכום זעום של 205$ עבור מסבאה קטנה אך בעלת לקוחות קבועים. הצ'ק שבו שילם למוכר חזר כבר למחרת, והעסקה הייתה על סף ביטול, אך לבסוף סיאניס הצליח לדחות את מועד התשלום ושילם בעבור המסבאה בכסף שנכנס מרווחיו הראשונים. בדיעבד,עשרות אלפי אנשים טוענים שהעסקה הייתה צריכה להתפוצץ, ובכך הייתה מונעת עשרות שנים של קללה על הקאבס.

סיאניס החל להפעיל בהצלחה את טברנת לינקולן, אך לא עברו ימים רבים והמסבאה שינתה את שמה, לשם שיהפוך למוכר לכל אוהד בייסבול, וייצור אגדה אורבנית שתפרנס את יוצרה ברווחה, אך תגרום ל-63 שנות תסכול לאוהדי הקאבס.

באחד הימים בשנת 1934, בעת שבילי עמד ושירת את לקוחותיו, הם ראו לפתע תיש מחליק ונופל מארגז של טנדר שנהגו, לא מודע למה שמתרחש מאחורה, המשיך בנסיעה ונעלם. התיש שבר את רגלו, ובילי דאג לקבע אותה בתחבושת. התיש הזה , מרפי שמו, הפך לחלק מהווי הבאר ובילי החליט לשנות את שם העסק שלו מטברנת לינקולן לטברנת בילי "התיש", "Billy Goat Tavern".

(באנגלית הביטוי לתיש הוא Billy Goat, מה שהולך מצויין עם שמו הפרטי של סיאניס)

בשנים הבאות, באי הבר יכלו לצפות במרפי התיש על הבאר, שותה בירה עם הלקוחות הקבועים, ובבעליו הגאה, בילי, שגידל זקנקן תיש (goatee באנגלית) לתפארת.

בילי התיש ולקוחות

להמשך קריאה »

תגיות: בייסבול, בילי התיש, קללת העז, קללת התיש, שיקגו קאבס

הוא היה לוחם מארינס בוייטנאם, כתב צבאי בחזית, סופר, תסריטאי מועמד לאוסקר, אוטודידקט שהרחיב את השכלתו ע"י גניבת ספרים מספריות, מתבודד מושבע, אלכוהוליסט ואיש שיחה מרתק. הוא היה כל אלה, אבל הוא היה בעיקר רדוף שדים. ספרו הראשון, The Short-Timers , הפך מאוחר יותר לסרט Full Metal Jacket ובעקבותיו התסריט שיצר העניק לו מועמדות לאוסקר בקטגוריית התסריט הטוב ביותר.

גוסטב האספורד מת באגינה, אי יווני קטן, בגיל 45. יומו האחרון לא היה שונה מכל יום שגרתי באי. הוא קרא המון, כתב בקדחתנות במחברת, ושתה. שתה מהרגע שקם ועד הרגע שהלך לישון ולא התעורר יותר. שתה מבלי שים לב לסכרת שלקה בה, לכבד החולה שלו ולליבו הלא מתפקד. כשרופאו הזהיר אותו מאורח החיים המטורף, הוא קם בוקר אחד ושתה בקבוק יין, חלב, כמה כוסיות אוזו, מס' בקבוקי בירה וקוקה קולה, כדי להוכיח לעצמו שגופו יכול להתמודד עם כל מה שיתנו לו . הוא לא הצליח.

גוסטב האספורד, קה-סאן, וייטנאם 1968

להמשך קריאה »

תגיות: Full Metal Jacket, Gustav Hasford, The Short-Timers, גוסטב האספורד, וייטנאם, כתב צבאי, עיתונות

שיקגו וויט סוקס (הגרביים הלבנות) של 1917 הייתה אחת הקבוצות הטובות בהיסטוריה של מועדון הבייסבול המפואר הזה, שהוקם בתחילת המאה, ב-1901. הם השיגו 100 ניצחונות בעונה, שיא מועדון שעדיין לא נשבר עד היום, הפיצ'ר אדי סיקוט, בעונתו ה-12 בליגה, הצליח להשיג הישג שכמוהו רואים לעתים נדירות ובמשחק אחד הצליח למנוע משחקני קבוצה שלמה להכות בכדור (No Hitter, עבור שני קוראי שמבלים בלילות מול ESPN). האליפות הייתה עניין של זמן, וכשהסתיימה סדרת הגמר מול הניו יורק ג'יינטס, לא הייתה זו הפתעה גדולה ששיקגו ניצחה. אף אחד לא שיער שקללה עומדת ליפול על הקבוצה, קללה שתגרום ל-3 דורות של אוהדים לחכות 88 שנים על לאליפות הבאה.

הקבוצה של 1917

להמשך קריאה »

תגיות: 1919, Black Sox, Field Of Dreams, ארנולד רוטשטיין, בייסבול, ג'ו ג'קסון, הגרביים השחורות, קווין קוסטנר, קללה, שיקגו וויט סוקס

חלק א’: השנים הראשונות

מרגרט בורק-וויט לא ידועה כמו צלמות-כוכבות אחרות בעולם. היא לא צילמה סלבריטיס כמו אנני ליבוביץ, לא שתלה תינוקות מחופשים בתוך אדניות כמו אן גדס (מצטער, לא סובל את הסגנון שלה) ולא הסתובבה בחוגים הנחשבים בארה"ב ובאירופה כמו לי מילר.
היא הייתה צלמת נטו. במשך 40 שנה היא תיעדה מלחמות, סכסוכים אזוריים, שפל כלכלי ופריחה עבור מיטב עיתוני העולם. היא הייתה הצלמת הראשונה שהועסקה במגזין "לייף", האישיות המערבית הראשונה שהוזמנה לצלם את ברה"מ שלאחר המהפיכה הקומוניסטית, והייתה לצלמת היחידה שצילמה קרבות בעודה שועטת בחזית הרוסית עם הכוחות הלוחמים מול גרמניה הנאצית.

להמשך קריאה »

תגיות: LIFE, מרגרט בורק-וויט, ניו יורק, צילום

קו הטלפון שלי משמש לצרכי חיבור אינטרנט ב-ADSL בלבד. כל השיחות שלי יוצאות מהסלולרי או מבוצעות בתוכנות כמו skype.

חיבור האינטרנט שהזמנתי מבזק הוא במהירות של 1.5Mb, והתעריף שבזק פרסמו (ועדיין מפרסמים) באתר שלהם הוא של 56 ש"ח לחודש.

כמה אני משלם בפועל? הרבה יותר. עשרות אחוזים יותר:

מכיוון שהחשבון הוא דו חודשי, התעריף לחודשיים הוא 112.38. עד כאן הכל מצויין.

עכשיו נכנסים כל התשלומים הנוספים:

להמשך קריאה »

תגיות: אמת בפרסום, בזק, מונופול, נזק

בט דייויס על ג'ואן קרופורד: "גבות העיניים שלה ניראו כמו זחל אפריקני, והרגע הטוב ביותר שלנו היה כשדחפתי אותה במורד המדרגות ב- Whatever Happened to Baby Jane"

ג'ואן קרופורד על בט דייויס: "קחו ממנה את העיניים הבולטות, את הסיגריה ואת הדיבור המתומצת ומה נותר? היא כולה זיוף אחד גדול, אבל נראה שזה מה שהציבור אוהב".

מעטים הריבים בהוליווד שהיו יותר טעוני רגשות, רוויי שינאה וממושכים כל כך מאשר האיבה בין בט דייויס וג'ואן קרופורד. במשך ארבעים ושתיים שנות קריירה פורחת שתי הדיוות הגדולות של הוליווד טיפחו והעצימו תיעוב הדדי מלווה בהשמצות פומביות ובהפגנות כוח בכל הזדמנות ומקום אפשריים.

בט דייויס

מקורו של הסיכסוך, כך מספרת האגדה, היה על ליבו של גבר: דייויס שכיכבה בסרט "מסוכן" עם פרנצ'וט טון, שלמרות ששיחק ביותר ממאה סרטים שמו לא יאמר מאומה לרובנו, התאהבה בו מבלי לדעת שבאותה עת בת זוגו הייתה ג'ואן קרופורד. ואילו קרופורד, למרות היותה האשה הנבגדת במשולש הרומנטי שנוצר, לא נלחמה בדייויס אלא להיפך: ביודעה מיהי הכוכבת הגדולה יותר מבין שתיהן, היא ניסתה להתחבב על דייויס כמיטב יכולתה. זה לא עזר לה: דייויס הזועמת סירבה לסלוח (על מה?) וטבעה על קרופורד את המשפט המפורסם לפיו "קרופורד שכבה עם כל הכוכבים של MGM חוץ מאשר עם לאסי". שנתיים לאחר מכן, קרופורד הגדישה את הסאה ועברה לעבוד באולפני פאראמונט שהיו הטריטוריה המוחלטת של דייויס. הקרב על הבכורה פרץ.

להמשך קריאה »

תגיות: בט דייויס, ג'ואן קרופורד

עם אולמרט ומכבסת הכספים (לכאורה, בטח שלכאורה) מחד, והמלחמה המאיימת מאידך, עם החוסר המחפיר בתקציב למרפאות לפליטים מחד והסכינאות המדווחת בהרחבה בכל שבת בבוקר מאידך, עם 19 המשפחות ששולטות על אמצעי התקשורת, הבנקים ועל כל היבט כלכלי בחיינו מחד, ועם כהני הדת שרוצים להטיל צנזורה ומעקב על הרגלי הגלישה שלנו מאידך, ההנאות שלנו שאובות רק מהדברים הקטנים והבנאלים בחיים.
שבת בבוקר, צומת ספרים (לאיזו משפחה מבין ה-19 שייכת הרשת הזו?). אבא ושתי בנותיו בוחרים ספרים. הבת הקטנה שלי, ששבוע לפני כן התרגשתי לראות אותה קוראת את "35 במאי", מחפשת את המדף של ספרי אריך קסטנר, ומתלבטת בין אורה הכפולה לבין אמיל והבלשים. התחושה הזו של החיבור, של העובדה שלמרות שיש היום עשרות ערוצי טלוויזיה שלא היו לי, עם האינטרנט, האיסיקיו ושאר הפעילויות מבוססות על טכנולוגיה, בסופו של דבר אין הבדל בין הילד שהייתי אני לפני שלושים ומשהו שנים, ובין הבנות שלי. התחושה הזו, של הדברים הקטנים שכל כך מחברים בינינו, זה מה שעשה לי אתמול את היום.
בסוף היא בחרה ב"אמיל והבלשים" בהדפסה החדשה של הוצאת אחיאסף.

תגיות: אמיל והבלשים, אריך קסטנר

אֲנִי לֹא אַקְרִיב/ רַעיָה הַרְנִיק

אֲנִי לֹא אַקְרִיב
בְּכוֹרִי לְעוֹלָה
לֹא אֲנִי
בַּלֵּילוֹת אֱלֹהִים וַאֲנִי
עוֹרְכִים חֶשְׁבּוֹנוֹת
מַה מַּגִּיעַ לְמִי
אֲנִי יוֹדַעַת וּמַכִּירָה
תּוֹדָה.
אֲבָל לֹא אֶת בְּנִי
וְלֹא
לְעוֹלָה

רעיה הרניק 1970, בשיר מצמרר שנכתב 12 שנה לפני שבנה, גוני הרניק, נהרג בלבנון.

רעיה הרניק, שירים לגוני, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תשמ"ג

CAPTCHA, למי שלא מכיר את המושג, הוא הכלי שתפקידו להבטיח שרק יישות אנושית היא הממלאת טופס אלקטרוני כלשהו כמו הרשמה למייל חינמי, תגובה בבלוג, לחיצה על לינק להורדת קובץ וכו'. המנגנון מבוסס לרוב על תמונה מעוותת משהו המורכבת מאותיות עקומות ומספרים נוטים הצידה, ולעיתים גם עם רקע מבלבל.

ככל שהמתכנתים הופכים את ה CAPTCHA למסובכת יותר לפיענוח, כך הופכים הספאמרים את מנגנוני הפריצה למתוחכמים יותר. אפשר לקרוא על נסיונות הפריצה כאן, כאן וגם כאן.

אחת הדרכים היותר יצירתיות לנסות למנוע את פיצוח המנגנון, היא לשלב בין טקסט שיהיה קשה מאד לקרוא אותו בכל אמצעי שאינו אנושי, וזאת ע"י הגברת העיוות של האותיות, ובנוסף - להוסיף עוד מנגננונים המבוססים על שאלות מילוליות, או על ביצוע מטלות בצורה שמכונה לא תוכל לפענח את המטלה הדרושה.

נתקלתי ב CAPTCHA הבאה ביום באתר לשיתוף קבצים, שכנראה סובל מאד מנסיונות הורדה והעלאה אוטומטים שצורכים את כל רוחב הפס של השרתים שלהם.

להמשך קריאה »

תגיות: CAPTCHA

בתמונה הזו של אנרי קרטייה-ברסון, שבמשך 26 שנה אני לא מפסיק להתרגש מהצילומים שלו, אפשר למצוא את כל המרכיבים:

יש בה את שפיפות הקומה של הנאצים המנוצחים שעתה מתחננים על חייהם, ואת הבעת הניצחון המתריס בפניה של השומרת(?), שמשהו בה צורם לעין והופך אותה לגרוטסקית.

מאחורי הסייענית של הגסטפו, בצדה השמאלי של התמונה, עומד ניצול מחנה הריכוז (דסאו, גרמניה) ששוחרר ומביט במחזה שלפניו בפליאה ובחוסר אמון, וברקע מתאספים סביב תושבי העיר שחלקם הגדול מן הסתם חש ברגע זה רחמים עמוקים על הנחקרת, בשר מבשרם שאיתרע מזלה ללבוש מדים בעת התבוסה.

תגיות: אנרי קרטייה-ברסון, יום השואה, צילום