טרגדיה בחוף הים
לפעמים, אין צורך בסיפור גדול כדי להעביר מסר. צילום מקרי שנראה חסר חשיבות אם מנתקים אותו מהקונטקסט המקורי שלו יכול להיות צילום רב כח ובעל משמעות עמוקה אם יודעים מה הסיפור שמאחוריו. כזה בדיוק הוא המצב בהתייחס לתמונה שצולמה ב-1954 על חוף הים. התמונה הזו זכתה בפרס פוליצר, ובמקביל גררה עימה שאלות אתיות קשות. הפוסט הזה הוא השני בסדרת פוסטים המספרים את הסיפור שמאחורי תמונות שזכו בפוליצר. על התמונה הראשונה כתבתי בעבר כאן
לפוסט המלא »
שלוש שנים ובלוג
פוסט מעט אישי, לשם שינוי.
לפני שלוש שנים פרסמתי את הפוסט הראשון בבלוג. את הפוסט פרסמתי בהעדר אכסניה משלי כפוסט אורח בבלוג "אפלטון" אצל אורי קציר (תודה רבה!) , ולאחר מכן, משום שהיו לי עוד דברים לומר, החלטתי לפתוח בלוג.
השם של הדומיין, טופס 630, היה שייך לי לפני כן ותכננתי להשתמש בו עבור אתר תלונות וקיטורים. לצערי הרב השתמשתי בשם הזה לבלוג הנוכחי, והוא הפך להיות מזוהה איתי. במחשבה שנייה, הייתי חושב על שם יותר הולם 
לפוסט המלא »
ג'ימי קרטר והארנב הקטלני
ב-26 במרץ 1979 נחתם על מדשאת הבית הלבן הסכם השלום בין ישראל למצרים. היה זה שיאו של מסע מפרך בן שנתיים שהנשיא קרטר הוביל לפיוס בין שתי המדינות. בחודשים שקדמו לחתימה הוא התרוצץ במזרח התיכון, נפגש עם בגין וסאדאת בישראל ובמצרים, זימן אותם לועידה מסובכת וקשה בקמפ דייויד, ולאחר שנתיים קשות ורצופות משברים קשים, הוא השיג את מטרתו והעולם זכה לראות את בגין, סאדאת וקרטר מתחבקים, לוחצים ידיים ועושים שלום. שלושה שבועות לאחר מכן, בעודו נופש בחווה המשפחתית שלו בג'ורג'יה, תקרית מגוחכת שהייתה לו עם ארנב שמה אותו ללעג ברחבי ארה"ב כולה. זה סיפורו של ג'ימי קרטר וארנב הביצות הקטלני.
מה שהיה, הוא שיהיה – פוסט תמונות חצי אישי
גם השנה נסעתי לנורמנדי להשתתף באירועי יום השנה לפלישה הגדולה של בנות הברית לאירופה במלחמת העולם השנייה (D-Day). הפעם, מכיוון שהייתי מעט פחות לחוץ בזמן והיו לרשותי עשרה ימים תמימים לחרוש את האזור, תכננתי מראש לצלם סדרה של מספר תמונות ואתרים שהכרתי מהעבר מתמונות שחור לבן ישנות, ולבדוק כיצד הם ניראים היום. לפני הנסיעה ביצעתי עבודת הכנה באיסוף חלק מהתמונות, כך שידעתי מראש מה אני הולך לחפש והיכן. בחלק מן האתרים נראה כאילו הזמן עצר מלכת, ואין כמעט הבדל למעט הצילום בצבע במקום בשחור לבן, ואילו חלק מהאתרים השתנו שינוי מהותי. כל האתרים שבתמונה הם אתרים שבהם התחוללו קרבות כבדים בפלישה. מבלי להרבות במילים, הרי התמונות לפניכם. כל הצבעוניות צולמו על ידי, ואת הישנות מצאתי ברשת.
לפוסט המלא »
ברגעים הללו, כשאתה משועמם ויש לך אקדח ביד
חברת אייבר ג'ונסון (Iver Johnson) התמחתה במאה ועשרים שנות קיומה בשלושה מוצרים בלבד: הם יצרו אופניים, אופנועים ו…אקדחים. אופיה המוזר של החברה בא לידי ביטוי גם בפרסומות שלה. מצאתי ברשת כמה כרזות פרסומת בנות כ-100 שנה, ואופן הצגת המוצר שלהן כה שונה מן הנהוג בעולם המודרני, עד כדי כך שלו היינו נתקלים בפרסומת היום, רובנו היינו בטוחים שמדובר בפארודיה.בנוסף – אנטון צ'כוב אמר פעם: "אקדח אשר מופיע במערכה הראשונה סופו לירות במערכה האחרונה", ולכן בסוף הפוסט האקדחים הללו גם יורים.
אין מה להרבות בדברים, הנה כרזות הפרסומת:
צ'ארלי צ'פלין, לא מי שחשבתם
הדה הופר, הרכילאית הנודעת, עסקה בכתיבת טור הרכילות המפורסם שלה כשלפתע פרצה לחדרה אישה צעירה אדומת שיער נרגשת ומפוחדת קמעה. לפני שהופר הצליחה להשחיל משפט אחד, האישה כבר הספיקה לעדכן אותה ששמה הוא ג'ואן בארי, שהיא בת 22 וחצי, שהיא בהריון, ושהאב הוא צ'ארלי צ'פלין בן ה-54. השנה הייתה 1943, ועבור הדה הופר הפרשייה הייתה בדיוק החומר שהיא חלמה עליו. באותה תקופה אנשים עדיין התרגשו מנישואין וגירושים תכופים של כוכבי הוליווד, ולידה מחוץ לנישואים, ועוד של ילד של שחקן מפורסם, הייתה אירוע שהיה שווה כתבות רבות בעיתונות הצהובה של אותם ימים.
במקרה של צ'פלין, היה זה רק קצה קצהו של קרחון עמוס בשמועות ועובדות שאפפו אותו, שמועות אודות המשיכה העזה שלו לנשים צעירות, ובלא מעט מקרים – לקטינות. הוא היה…
לפוסט המלא »
היטלר – אימונים בתורת הנאום, או רטוריקה היא עניין של פרקטיקה
אין עוררין על כך שהיטלר היה (לצערנו הרב), אדם כריזמטי ונואם מחשמל שהלהיב את הקהל. כולם זוכרים את הנאומים חוצבי הלהבות ונוטפי הארס והשנאה שלו, שבהם הוא מתלהב, מנופף בידיו ורוקע ברגליו, רגע אחד לוחש ובמשנהו צווח את דברי ההסתה שלו אל הקהל המשולהב שבלע את דבריו בצמא. כל נואם מנוסה עובד הרבה מאד על טכניקת הנאום שלו כך שהיא תראה נמרצת ומשכנעת מחד וטבעית וזורמת מאידך, אך מעטים הם האנשים שמצליחים לעשות זאת בקלות. גם קלינטון (להבדיל) עבד רבות כדי לשכלל את הכריזמה שלו, וגם אצלו הכל נראה טבעי וזורם בעת שהוא נואם. היטלר לא היה שונה מהשאר: בנבירה בארכיון של גטי מצאתי תמונות של היטלר בן ה-36 עובד על טכניקות הנאום שלו, משפר אותה ומתרגל שוב…
לפוסט המלא »
עדלי סטיבנסון והחור בנעל
עדלי סטיבנסון, למרות ששמו לא אומר הרבה לרובנו, היה אחד הפוליטיקאים המשפיעים ביותר בארה"ב במשך עשרות שנים. הוא היה בן למשפחת פוליטיקאים מכובדת (סבו היה סגן נשיא ארה"ב) והוא עצמו היה שגריר ארה"ב באו"ם, מועמד לנשיאות מטעם הדמוקרטים, מושל אילינוי ועוד. אבל הפוסט הזה לא יעסוק (כמעט) בהשגיו הפוליטים, אלא בתצלום טיפשי שלו, תצלום שנכנס להיסטוריה.
לפוסט המלא »
ריאליטי מוות בקוטב הדרומי
ליאוניד רוזוגוב היה רופא, חוקר והרפתקן, וכנראה איש מוצלח באופן כללי. בדיוק היום לפני 49 שנים,באחד במאי 1961, הוא נכנס להיסטוריה בגלל אקט נואש שנועד להציל חיים, מעשה יחיד במינו, שקול וקר (תרתי משמע) ואמיץ ברמות שרוב האנשים לא היו מסוגלים לעשות או לדמיין . הפוסט הזה מספר את סיפורו של רוזוגוב שהציל את חייו של במו ידיו, בדרך שהפעימה את העולם.
לפוסט המלא »
ליאו האריה: 86 שנים, 5 אריות, ופתיח אחד מפורסם
החודש התבשרנו (לצערנו) על ביטול הצילומים לסרט מספר 23 בסדרה של ג'יימס בונד, ביטול שהתרחש עקב חובותיה העצומים של MGM שהגיעו לכמעט 4 מיליארד דולר. כתבות הספד התחילו להופיע בעיתונות, ובנוסף נתקלתי בכמה רשימות שפירטו את רגעי השיא של חברת הסרטים המהוללת הזו. מבחינתי, כשאומרים MGM, האסוציאציה הראשונה שעולה לי בראש היא זו של ליאו, האריה השואג שהופיע באלפי סרטים לאורך ההיסטוריה.
למעשה, חמישה אריות שונים כיכבו בתפקיד ליאו לאורך 86 שנות קיומו של הלוגו, ובכל פעם בוצע שינוי מסויים (או כמו שהיום קוראים לזה – מיתוג מחודש), ואריה חדש תפס את מקומו של הקודם. זה סיפורם של האריות המפורסמים בעולם.
לפוסט המלא »
