טופס 630

יועצת הסתרים של העולם המערבי – חלק שני

הפוסט הזה הוא המשכו של הפוסט הקודם. אם לא קראתם אותו, מומלץ להתחיל עם החלק הראשון.

ב-1959, בהיותה בת ארבעים, הגיעה פאמלה צ'רצ'יל לניו יורק, ותוך שבועות ספורים היא כבר התערתה במקומות הנכונים בעיר, והכירה את המועמד הבא שלה: לילנד האוורד, מפיק התיאטרון והסוכן האגדי מברודווי, שהספיק להתחתן חמש פעמים ובין לבין לנהל רומנים עם כוכבות מפורסמות כמו קתרין הפבורן וגרטה גרבו. הוא הזמין אותה לדייט, שעליו סופר שהוא לקח אותה לסרט, ובאמצע הסרט היא לקחה אותו למיטה. הוא עדיין היה נשוי, אבל זו לא הייתה בעייה. תוך פחות מחצי שנה הוא התגרש, ונישא בנישואי בזק בווגאס לפאמלה. שוב הייתה זו זכייה בלוטו עבורה.

יועצת הסתרים של העולם המערבי – ביוגרפיה בתמונות

אני מעז לשער שרובכם מעולם לא שמעתם את שמה של פאמלה הארימן, ולמרות זאת, היא הייתה אחת הנשים החזקות שהעולם המערבי ידע. שונאיה (וגם חלק מן ההסטוריונים) כינו אותה "גדולת יצאניות הצמרת של המאה העשרים", אבל בשתי תקופת שונות היא הייתה יועצת הסתרים של מנהיגי העולם החופשי – צ'רצ'יל של תקופת מלחמת העולם השנייה, וארבעים שנה אח"כ של ביל קלינטון, ובין שתי התקופות הללו היא עברה תהפוכות והרפתקאות שהפכו אותה לדמות נערצת בשלוש מדינות שונות.

שלושה קטעים מרגשים

אורי קציר פרסם אתמול בבלוג המשובח שלו, אפלטון, רשימה של שלושה קטעים מרגשים והעביר את הלפיד הלאה לחמישה בלוגרים . בדרך  כלל כשאני מתוייג במשחקי הרשת הללו, אני מסרב בנימוס משום שהבלוג שלי הוא לא בלוג אישי אלא בלוג נישה בנושא הסטוריה. למרות זאת – הפעם דווקא בגלל הנושא החלטתי לכתוב ולהשתתף לראשונה במשחק.
מכיוון שלכל אחד מאיתנו יש עשרות ומאות תחנות תרבות בחייו, וכולנו תבנית נוף האירועים שלנו, קשה מאד לבחור שלוש תחנות מרגשות בלבד. מה שלא אבחר ישאר בחוץ נשכח ועזוב, ואני אוהב את כולן וכולם : )
ובכל זאת, שלושה קטעים קצרים עם הקדמות ארוכות, מתקופות שונות בחיי:
ראשון:
בכיתה ד' כבר קראתי לפחות מחצית מן הספרים שהיו בספריה הקטנה בבית התרבות השכונתי שלנו ברמת גן. כל ספרי הילדים נקראו כבר בכתה…

האיש שהציל את העולם

לפני 26 שנים סטניסלב פטרוב הציל לבדו את העולם. האיש הצנום הזה, שאין כלום בינו ובין המראה הטיפוסי של גיבורי העל מתוך חוברות הקומיקס, החזיק למשך מספר שעות את גורל העולם כולו בידיו, ולא תהיה זו הגזמה לומר שבזכות קור רוחו, בהירות מחשבתו והאומץ שלו, אנחנו עדיין כאן היום.
ב-1983 העולם עדיין היה מחולק לשני גושים ברורים: ברה"מ שמספר שנים קודם לכן פלשה לאפגניסטן ועוררה עליה את רוגזו של העולם כולו, כבר בוססה בבוץ האפגני מבלי יכולת לצאת. יורי אנדרופוב, ראש הק.ג.ב לשעבר, היה מנהיג הגוש הקומוניסטי כולו, והוביל קו נוקשה ובלתי מתפשר מול המערב. בצד השני, בארה"ב, רונלד רייגן ,לאומן לא פחות ושונא זרים וקומוניסטים בנשמתו, סירב לכל הצעה לפירוק החימוש הגרעיני, וחצי שנה לפני כן החל בהקמת פרוייקט ההגנה…

קפטן הלר עושה את מקסיקו

לפני כשבועיים, בצ'ט עם מכר וירטואלי, שוחחנו על ספרים שאהבנו בילדותנו ושנינו ציינו ספר אחד שכילדים קראנו אותו פעמים רבות. בעקבות השיחה הזו החלטנו לכתוב שני פוסטים מקבילים שישוחררו באותו יום, כל אחד מנקודת מבטו על הספר ההוא, "סיירת ורה קרוז" שמו. הפוסט הזה הוא החצי שלי בניסיון הזה. את החצי השני אפשר לקרוא כאן אצל אורי קציר בבלוג המשובח שלו, "אפלטון".

קפטן הלר שאל את עצמו מה עכשיו. הוא כבר טיפס באנדים ובסיירה מדרה. הוא צד כבר דובים בקוטב הצפוני, באפלוס עם האינדיאנים בארה"ב ויענים בדרום אמריקה. הוא כבר ראה הכל וחווה את כל מה שבני דורו רק קראו עליו בעיתונים באיחור של שבועות. השנה הייתה 1846, והוא תהה מה הלאה. "הא, המלחמה עם מקסיקו", הוא אמר לעצמו והחליט להתגייס לשורות…

שירים לגוני / רעיה הרניק

אֲנִי יוֹדַעַת אֵת גּוֹרָלוֹ
חַיַּי סובבים סְבִיבוֹ
נָבִיא אֲנִי
נְבִיא הַפַּחַד וְהָאֵימָה.

אושוויץ, מבט מהצד השני

בינואר 2007, לפני מעט יותר משנתיים, קיבלו אנשי מוזיאון השואה בוושינגטון מתנה נדירה: קצין אמריקאי עלום שם, אחד ממאות קציני המודיעין שהגיעו לגרמניה לאחר תבוסתה על מנת לחקור את פשעי הנאצים, כתב להם וסיפר שבעת שסייר בדירה נטושה בפרנקפורט בשנת 1946, הוא נתקל באלבום תמונות ולקח אותו עמו בחזרה לארה"ב.  עתה, שישים שנה לאחר מכן, הוא החליט להעבירו למוזיאון, אך דרש בתוקף שאלמוניותו תישמר. חודשיים לאחר מכן הועבר לרשותם אלבום תמונות שכיתוב בנאלי רשום על כריכתו – אושוויץ, 21.6.1944.

למרות הידע הרב והבלתי נתפס על ההתרחשויות הנוראות שאירעו שם, לא קיימים כמעט צילומים מאושוויץ, ורוב המידע הקיים היום מתבסס על הממצאים שהתגלו במחנה לאחר השחרור, על צילומים בדיעבד של מתקן ההשמדה המפלצתי, ובמיוחד על העדויות המזוויעות של הניצולים. התמונות סיפקו…

מהלומת הרפאים

לוח השעם התלוי מעל לשולחן העבודה שלי משובץ בפתקים צבעוניים המכילים מספרי טלפון שאת רובם כבר אין סיבה לשמור, משימות שחלקן בוצעו וחלקן האחר כבר לא צריך להתבצע, ובעוד כהנה וכהנה פריטים חסרי משמעות. שתי תמונות מעטרות אותו ומושכות תשומת לב. האחת – צפויה ומתבקשת: תמונה צבעונית של בנותי האהובות, משוש קיומי והאור של חיי, מחייכות אל מול המצלמה.

הצילום השני – אנטי תזה לתמונה הראשונה, ולמרות זאת, הוא הצילום שאני הכי אוהב בעולם. אגיע אליו מאוחר יותר.

אף אחד לא ממש יודע מתי סוני ליסטון נולד. סברה אחת טוענת שהתאריך הנכון היה בינואר 1928, וטענה אחרת קבעה את התאריך למאי 1932. הוא היה הילד ה-12 מתוך 13 ילדים שנולדו לטובי ליסטון ואשתו השנייה,הלן. טובי, חקלאי אריס עני מארקנסו, היה אביהם של…

איך מחביאים שדה תעופה שלם (פוסט תמונות)

שדה התעופה הקטן שבפאתי בורבנק, קליפורניה, נבנה ב-1930. ארבע שנים לאחר מכן הוא כבר היה לנמל התעופה הגדול ביותר בלוס אנג'לס. חברת לוקהיד, שהחלה לייצר מטוסים כמה שנים קודם לכן חכרה חלקים משדה התעופה, וככל שהחברה גדלה והתפתחה, כך תפח גם הצורך בחלקים נרחבים יותר מהשדה. לבסוף, בשנת 1940, החברה רכשה את שדה התעופה בשלמותו ושינתה את שמו ל- Lockheed Air Terminal. שדה התעופה המשיך לשרת גם אוכלוסיה אזרחית, אך עיקר פעילותו היה לשימוש במאמץ המלחמתי של שנות הארבעים. אלפי מפציצים ומטוסי קרב נבנו במפעל שעבר לעבוד 24 שעות שבעה ימים בשבוע ואשר שירת את כוחות בעלות הברית.

לאחר מתקפת היפנים על פרל הרבור, התעורר חשש ממתקפה על חופה המערבי של ארה"ב, ונדרש פתרון יצירתי להסוואת מיקומם של המפעלים הבטחוניים. יחידה…

המטוס שהתרסק לתוך גורד השחקים בניו יורק (לא מה שחשבתם)

בבוקר לח בשנת תש"ה (1945) עשה את דרכו מטוס הפצצה מדגם B-25 לשדה התעופה ניוארק, ניו ג'רזי. טייסו, סגן אלוף וויליאם סמית, היה בדרכו למשימת תובלה שגרתית, והוטל עליו לאסוף קצינים בכירים מניוארק ולהטיסם לדרום דקוטה. היה זה בוקר ערפילי למדי ועננים רבים כיסו את קו הרקיע של כל אזור החוף המזרחי. יחד עם סגן אלוף סמית, היו במטוס עוד שני אנשי צבא: טייס המשנה שלו, סמ"ר כריסטופר דימיטרוביץ', וחייל בשם אלברט פרנה. פרנה היה טרמפיסט שאספו בדרכו הביתה לברוקלין, שם עמד להפגש עם הוריו שאיבדו ימים קודם לכן את בנם השני בלוחמה מול היפנים באוקיאנוס השקט. באותה תקופה לא היו קיימים אמצעי ניווט משוכללים, וסמית טס כשהוא מסתמך על מצפן, על כושר הניווט שלו ונסיונו הרב, ובעיקר על מראה…