יום רביעי הוקדש כולו לסיור בסרנגטי. השמורה העצומה הזו, שגודלה עולה על פי שתיים מגודלה של מדינת ישראל כולה מכילה מליוני בעלי חיים. אין סוף לעושר, כמות, צבעוניות ומגוון בעלי החיים בשמורה הזו. תיאור היום. הולך להיות מורכב בעיקר מתמונות, ופחות ממלל.
(לחצו על התמונה להגדלה)
הדרך כולה רצופה בצבאים וזברות לאלפים, ובשלב מסויים עצרנו כדי לתת להם לחצות בריצה את השביל:
(לחצו על התמונה להגדלה)
הבוקר החל עם להקת לביאות וגורים שאכלו חיה שנטרפה לא מזמן. הפה שלהם היה אדום מדם, והם היו מרוכזים בפירוק הטרף שלהם. אצל האריות, שלא כמו אצל האנשים, היררכיית האוכל והסדר שלה הם מן החזק לחלש: ראשיץ, האריה אוכל את הטרף שהלביאות צדו, אח"כ הלביאות עצמן ורק בסוף הגורים. ההסבר לכך פשוט: אם הגורים יאכלו לפני המבוגרים והאוכל לא יספיק, המבוגרים יגוועו מרעב, ובכך ימותו גם הגורים וגם המבגרים.
(לחצו על התמונה להגדלה)
(לחצו על התמונה להגדלה)
ממשיכים לנסוע, ובדרך, מסתתר בצל תחת סלע כבד, מביט בנו שפן סלעים:
(לחצו על התמונה להגדלה)
ממשיכים לנסוע ומבחינים בנמר נח על עץ, ובבעלי חיים לא מזוהים (כלומר כן זיהינו אותם, אבל אני לא זוכר מה שמם…):
(לחצו על התמונה להגדלה)
(לחצו על התמונה להגדלה)
אנחנו מגיעים לכאן וצופים במחזה ייחודי: קבוצת לביאות מנסה לצוד צבאים. חלק מהן אורבות בתוך הצמחייה, מוסוות היטב, אחת הלביאות שומרת על הגורים של כל חברותיה, וחלק מן הלביאות מבצעות איגוף. בדיוק כמו בצבא,בכל פעם אחת מתקדמת, ולאחר שהיא מגיעה למקומה החדש, היא מסמנת לחברותיה, ולביאה אחרת מתקדמת אף היא. כל התקשורת ביניהן מבוססת על צפייה, תנועות אוזניים וריחות, מבלי להשמיע קול. יכולנו לצפות בזה שעות, אבל לצערי אחרי כחצי שעה הצבאים ברחו, והלביאות התייאשו ופרשו לשנת צהריים.
(לחצו על התמונה להגדלה)
(לחצו על התמונה להגדלה)
(לחצו על התמונה להגדלה)
(לחצו על התמונה להגדלה)
(לחצו על התמונה להגדלה)
(לחצו על התמונה להגדלה)
בהפסקת הצהריים שלנו, עצרנו באזור חניה מוסדר בשמורה, ותוך כדי אכילה הוקפנו בשפנים רעבים…
(לחצו על התמונה להגדלה)
(לחצו על התמונה להגדלה)
עוף דורס שעצר על עץ במרחק מטרים ספורים מאיתנו.
(לחצו על התמונה להגדלה)
לביאות וגורים עצרו לנוח בחופ הכבד, וחזינו גם בלביאה שהחליטה לנוח על ענפיו של עץ גבוה:
(לחצו על התמונה להגדלה)
(לחצו על התמונה להגדלה)
יתרת היום עמדה בדימן פילים: בשעה הקרובה מנינו כ-200 פילים, רובן בקרבה של מטארים ספורים מאיתנו. בשלב מסויים עמדנו במרחק של כשני מטר מפילה גדולה שהביטה בנו במבט שנראה לנו זועם קמעה, ואני התחלתי לחשוש: הוסע הנהג הרגיע אותנו, אמר לנו להיות בשקט ולא לעשות תנועות מאימות ואכן – הפילה הפסיקה להתייחס אלינו והמשיכה בשלה. מאוחר יותר בערב, כשסיפרתי לחגית המדריכה על חששותי, היא הרגיעה אותי ואמרה שמקרים של תקיפת ג'יפים על ידי פילים היא נדירה ביותר. מקווה שהפילים מודעים אף הם לסטטיסטיקה הזו…
(לחצו על התמונה להגדלה)
(לחצו על התמונה להגדלה)
(לחצו על התמונה להגדלה)
(לחצו על התמונה להגדלה)
עוד ג'ירפות במרחבים הכל-כך עצומים של הסרנגטי, ולסיום היום המרתק הזה, הצלחנו להבין ממרחק בנמר נח על עץ, גבוה מעל לקרקע:
(לחצו על התמונה להגדלה)
(לחצו על התמונה להגדלה)
