היום הזה הוקדש לשני דברים: ראשית, ביקור אצל שבט מסאי.

הביקור התרחש בכפרם, וניכר היה בהם שהם מתאמתים להציג את חייהם הקשים. כולם נעולים במעין סנדלים עשויים מצמיגי מכוניות, ולבושים בבגדים מסורתיים, חמושים בסכינים עשויות ביד. פה ושם ניתן היה להבחין בטישרטים. רוב הגברים ענדו שעונים דיגיטלים פשוטים, ולפחות לאחד מהם היה גם טלפון סלולארי.

אצל המסאים מותר לשאת כמה נשים, והגבר חייב לבנות בית לכל אחת מנשותיו, שם היא חיה עם ילדיה. הוא עצמו חי בנפרד, ולא מבלה זמן עם משפחתו.  כל קבוצת מטיילים הוצמדה למשפחה מסאית שסיירה עימה בכפר, בציפיה שלאחר מכן גם ניקנה מהם תכשיטים ומזכרות. במהלך הסיור ביקרנו גם ב"בית הספר" שלהם, במה שנראה כהצגה מאורגנת היטב עבור התיירים.

(לחצו על התמונה להגדלה)

(לחצו על התמונה להגדלה)

(לחצו על התמונה להגדלה)

(לחצו על התמונה להגדלה)

(לחצו על התמונה להגדלה)

(לחצו על התמונה להגדלה)

(לחצו על התמונה להגדלה)

(לחצו על התמונה להגדלה)

(לחצו על התמונה להגדלה)

(לחצו על התמונה להגדלה)

(לחצו על התמונה להגדלה)

(לחצו על התמונה להגדלה)

(לחצו על התמונה להגדלה)

(לחצו על התמונה להגדלה)

יתר היום הוקדש לנסיעה חזרה לכיוון ארושה. בלילה ישנו במלון שבו בילינו בלילה השני, וחזרנו לורוניקה ולתבשילים שלה.