05:10 הרגע נחתנו בשדה התעופה של אדיס אבבה, ואחנו צריכים להעביר כאן חמש שעות עד הטיסה הבאה. תוך מספר דקות כבר היינו באולם ההמתנה, עד עתה ישבנו כבודדים למרות שאנחנו טסים כקבוצה, ועדיין לא הכרנו את חברינו לטיול. המדריכה שלנו, חגית, מארגנת את כולם ואנחנו מתיישבים באולם במעגל כדי להתחיל את החלק הרשמי של ההיכירות בינינו. כל אחד מעשרים המשתתפים מציג את עצמו, מספר מילים על תחביביו ומקום מגוריו, ועל מנת לבחון את הזיכרון של חברי הקבוצה , כל אחת ואחת צריכים לומר את שמות כל הקודמים להם. למרבה ההפתעה, גם האחרונים שנאלצו לדקלם לפתע כמעט עשרים שמות חדשים עומדים במשימה בהצלחה. על מנת לתרגל את השמות שוב, אנחנו משחקים במסירות עם כדור קטן שחגית המדריכה מעבירה בינינו, כשבכל פעם מקבל הכדור צריך למסור אותו למישהו חדש ולומר את שמו. עוד מספר דקות, וגם השלב הזה הושלם. עברה רק כשעה, ועוד ארבע שעות לפנינו.

בישראל, שבה לעיתים נראה שהטיסה לחו"ל היא רק תירוץ לבולמוס הקניות בדיוטי-פרי, יש עשרות חנויות יוקרה. בשדה התעופה של אדיס אבבה יש כעשר חנויות,וחמש חנויות מתוכן הן חנויות מזכרות המוכרות לבוש מסורתי, פסלונים ותכשיטי עץ.

אנחנו מאתרים בית קפה, אבל למרבה הצער אין בו שוקו חם עבור נעם. לוקח להם בערך עשר דקות להגיש לי אספרסו: איש אחד מקבל את ההזמנה, עובדת אחרת מכינה אותו, עובדת אחרת מגישה, ועובד רביעי מקבל את הכסף. בערך כמו אצלנו, אבל הכל בעל פה.

יש כאן שני חדרי תפילה, לנשים ולגברים, ותוך כדי הליכה אני מראה לבנות נשים מוסלמיות רעולות פנים. זו הפעם הראשונה שהן רואות את זה.

עוד מאמץ קטן, ומצאנו גם בית קפה שמגיש גם שוקו. בשדה התעיפה של אדיס אבבה עדיין מותר לעשן באולמות ההמתנה, ואנחנו שותים את השוקו שלנו אפופים בעשן סיגריות.

חלק מחברי הקבוצה עדיין ממתינים באולם, רוב הילדים משחקים באייפוד/PSP, והמבוגרים קוראים או ישנים.  חמש השעות שלנו עד נטיסה חולפות לאיטן, ובשעה תשע וחצי סוף סוף מכריזים על הטיסה שלנו.

(לחצו על התמונה להגדלה)

הבדיקה הבטחונית בעלייה לטיסה מפתיעה: השיקוף קפדני, וכולנו נדרשים לעבור בדיקה גופנית ולחלוץ נעליים. אפילו בישראל הבדיקות פחות מחמירות. אישית – אני שמח תמיד לראות בדיקות כאלו, משום שככל שהן תהיינה מחמירות, הסיכוי לאירוע טרוריסטי קטן יותר.

הטיסה הבאה שלנו היא "טיסת מאסף": אחנו טסים כשעה וחצי לניירובי שבקניה, ממתינים שם כשעה, מעלים נוסעים וטסים לטנזניה. בסוף המתנו מעט יותר בטנזניה, בגלל שהיה צורך להחליף גלגל במטוס שלנו. בשעה 14:00, ארבע עשרה שעות לאחר שיצאנו מנתב"ג, הגענו לשדה התעופה קילימנג'רו אשר בארושה, טנזניה.

(לחצו על התמונה להגדלה)

14:00 בשדה התעופה עומדים אנשים לובשי חלוקים לבנים ועוטי מסיכות מנתחים (עם פילטר!), והם מחלקים הצהרות בריאות למגיעים לטנזניה, בנסיון לאתר את הנשאים הפוטנציאלים לשפעת החזירים. אנחנו צריכים למלא טפסים מפורטים אודות מדינת המקור שלנו ומעשינו בשבוע האחרון. נגיע עוד מעט לטפסים הללו.

ממתינים בתור לתשלום ויזה לטנזניה (50$ לאיש!), עוברים דרך ביקורת הגבולות, אוספים את המזוודות שלנו (שכולן הגיעו, כולל התיק שלי, שנדד בדרכים עקלקלות), והופ, אנחנו בחוץ. הצהרת הבריאות המפורטת שנאלצנו למלא בפירוט רב עדיין אצלנו, ואף אחד לא דרש אותה. הם עדיין צריכים להשלים את התהליך שם…

בחוץ מחכים לנו שלושה ג'יפים ענקיים המיועדים לשמונה נוסעים. חגית מחלקת אותנו לשלוש קבוצות, והנהג שלנו מעמיס את המזוודות של כולם בגיפ. אנחנו חולקים ג'יפ עם עופר ועידו, ועם משה וישי. הנהג שלנו מציג את עצמו. שמו הוא הוֹסֵעַ, הגרסה הלועזית לשם התנכי הוֹשֵׁעַ.

תוך דקות אנחנו מפנימים שהגענו למקום שונה ממה שאנחנו מכירים: עוברים דרך ארושה, עיר בת 200,000 תושבים, ואין שם אף בית שגובהו יותר משתי קומות. רוב הכבישים אינם סלולים, והמרחבים עצומים, בתי ספר אזוריים מפוזרים פה ושם, ואנו מבחינים בתלמידים הצועדים בדרכם הביתה לאחר יום הלימודים. רובם יצעדו מספר קילומטרים עד הבית.

שמורת הטבע ארושה

אנחנו נוסעים לשמורת הטבע "ארושה" ומגיעים לשם תוך כחצי שעה. במבט ראשון, אפריקה הרבה יותר ירוקה ממה שדמיינתי.

כשמגיעים לשמורה הוֹסֵעַ הנהג מעלה את גג הג'יפ, כך שכולנו יכולים לנסוע בעמידה ולצפות בנוף ישירות וללא חלונות. בשעות הבאות נסענו ברחבי השמורה היפיפיה. נוף מדהים נשקף מבעד לחלון, עמק ירוק מדהים משתרע לפנינו. צמחיה ירוקה עבותה מקיפה אותנו, ואנחנו נוסעים בשביל ועולים להר. תוך דקות אנחנו מבינים לאן הגענו: מן הענפים שמסביב עולים קולות רחש, ואנו מבחינים בקופים מזנים שונים על העצים.  קוף גדול למדי, עם שיער ארוך בצבע שחור-לבן נח על הענף מספר מטרים מאיתנו, מפנה לנו את הגב באדישות, ולא מתרגש מנוכחותינו לידו.

(לחצו על התמונה להגדלה)

(לחצו על התמונה להגדלה)

עופר ואני מצלמים כמו משוגעים במצלמות הניקון הזהות שלנו, מצב שיחזור על עצמו תכופות בימים הקרובים. עוד קיף מסוג אחר מופיע על הענפים, ולאחר נסיעה של כשעה וחצי, אנחנו מגיעים לנקודת תצפית מרהיבה על העמק כולו.

(לחצו על התמונה להגדלה)

נעם מטפסת על המעקה, מראה לי שיש לי קוף קטן גם בבית

(לחצו על התמונה להגדלה)

17:00 הגענו לאפריקה לבושים במכנסיים וחולצה קצרים, ועכשיו ממש קר כאן. נעם לובשת סווטשרט שמצאה בתיק הקטן שלה, ושחר נשארת לבושה כפי שהיא, למרות הקור העז.

ממשיכים בנסיעה בשמורה, ובדרך חזרה רואים לפתע שלושה פילים במרחק של כעשרים מטר מאיתנו. הם מסתתרים בתוך הצמחיה העבותה, ואנחנו מתאמצים לצלם אותם. לו רק ידענו מה נראה בעוד מספר ימים…

(לחצו על התמונה להגדלה)

(לחצו על התמונה להגדלה)

שהינו בשמורה כשלוש שעות, ואנחנו מתחילים להבין מה מצפה לנו בימים הקרובים. כולם כאן בעננים, מתלהבים ומחליפים חוויות, ואנחנו בדרכנו למטה, למלון שלנו.

בימים הקרובים ניתקל בזה בכל יום, ובכל פעם זה יפליא אותי מחדש: באמצע הנוף האפריקאי הטיפוסי, בינות לבתי בוץ ושכונות עוני, הקימו יזמים זריזים מלון מפואר מוקף גדר המיועד לתיירים. המלון נטוע כנטע זר בתוך הסביבה שלו, לעיתים נטמע בתוכה, ולעיתים בולט בה בזרותו ובחוסר הפרופורציות שלו.

במלון שקיבלנו בערב הראשון החדרים מפוזרים בין בקתות קטנות, ולמעט המבנה המרכזי בן שלוש הקומות, רוב החדרים הם בעלי קומה אחת. אנחנו נכנסים, מקבלים חדר, ופונים להתקלח ולהתארגן לארוחת ערב.

באפריקה כמו באפריקה, מים חמים אינם בגדר של מובן מאליו, גם לא במלונות. לרשותנו כשלוש שעות של מים חמים בלבד ביממה, ואנחנו ממהרים להתקלח, ומגיעים לחדר האוכל.

יום שישי היום, ליל שבת, וחגית מבקשת ממני לברך ולערוך קידוש. אני מסביר לה בעדינות שאין מצב שאערוך ריטואל דתי שמעולם לא ביצעתי, ומשה מתנדב בשמחה למשימה. ארוחת הערב לא רעה, ברמה של מסעדת פועלים+ בארץ. הילדות לא ממש מוצאות מה לאכול, ומסתפקות בלחמניות ואורז. יש כאן אינטרנט אלחוטי, ואני מנצל את ההזדמנות, מפעיל סקייפ מהטלפון, והבנות מדברות עם אימן. זו הפעם האחרונה שבה יהיה אינטרנט אלחוטי בטיול שלנו.

22:00

קר כאן, ולא סתם שמו לנו אח בחדר. אני מתחיל לבין שאפריקה לא תמיד ניראית כפי שדמיינתי אותה. אני ער כבר יום וחצי, וגם הבנות שישנו ביומיים האחרונים כשלוש שעות בלבד שפוכות מעייפות. פורשים לחדרים, והבנות נרדמות תוך חמש דקות בערך. מחר השכמה ב07:00. לילה טוב.

(לחצו על התמונה להגדלה)